על מצב העולם בתחילת הבריאה מספרת התורה (בראשית א,ב): "והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, ורוח אלוקים מרחפת על פני המים". חז"ל דרשו (בראשית רבה, פרשה ב,ד) ש"רוח אלוקים" היא רוחו של מלך המשיח:
"'והארץ הייתה תוהו' – זה גלות בבל, שנאמר 'ראיתי את הארץ והנה תוהו'. 'ובוהו' – זה גלות מדי, שנאמר 'ויבהילו להביא את המן'. 'וחושך' – זה גלות יוון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזֵרותיהן, שהייתה אומרת להם: כיתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל. 'על פני תהום' – זה גלות ממלכת הרשעה, שאין להם חקר, כמו התהום: מה התהום הזה אין לו חקר, אף הרשעים כן. 'ורוח אלוקים מרחפת' – זה רוחו של המשיח, היאך מה דאת אמר (ישעיה יא) 'ונחה עליו רוח ה''".
חורבן בעת הבניין?
השל"ה מבאר (מסכת תענית רד,א) מדוע הגלויות נרמזו כבר בתחילת הבריאה. תחילה הוא שואל: "וקשה: בשעת חדווה – חדווה. ואיך בשעת הבניין [=הבריאה] הקדים סתירת הבניין – דהיינו הגלויות?! וראוי לתת לב על כל זה, אך ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם. ומה שנראה שהיא סתירת הבניין, הוא אדרבה: סותר על-מנת לבנות, ואז יצא הבניין בנוי נצחי זך וטהור וה' יבנה... כי הרע יתהפך לטוב ותהיה ההשפעה מרובה, שהיא יניקתנו מלמעלה, ועת צרה ליעקב – וממנה ייוושע".
ומסביר השל"ה את סיבת הקדמת הגלויות כבר בתחילת הבריאה: "הרע הוא סיבת עצם הטוב, לג' טעמים נכונים: א) כי הקליפה קודמת לפרי, כמו הלילה הקודם ליום. ומתוך חשֵכה – אורה. ואלמלא שנבראה הקליפה – הייתה מעורבת בתוך הפרי... ויתרון האור – מהחושך, רצוני לומר, שסיבת יתרונות שיש באור הוא מצד החושך הקדום. ב) כמה מעלות טובות מהגליות שאנו סובלים בחיים חיותנו, כדי להציל נפשותינו מהגיהינום – והגליות הם הכור והמצרף. ג) קרובה לזה, כי הגליות הם מעוררים אותנו בתשובה.
"זהו הזכרת ד' מלכיות בראשית הבריאה, ולסוף 'ורוח אלוקים' – רוח משיח. ואמר 'על פני המים', שהיא התשובה. והרעות הן הטובות, כי הזדונות נהפכים לזכויות".
למה 'רוח אלוקים'?
תורת החסידות מעלה שאלה – למה נאמר "רוח אלוקים" דווקא ולא רוח הוי'ה", והלוא רוחו של משיח קשורה לכאורה לשם הוי'ה, כמו שנאמר על המשיח "ונחה עליו רוח הוי'ה". מסבירה החסידות (ד"ה ורוח אלקים בספר המאמרים תרפ"ו), על-פי המבואר בספרי קבלה, שהמילה 'מרחפת' מורכבת מהצירוף רפח-מת. אלה רפ"ח (288) הניצוצות האלוקיים שנפלו בשבירת הכלים למטה, ושכל העבודה במשך שנות קיומו של העולם היא לברר ולגאול אותם.
הנפילה הזאת של הניצוצות קשורה לשם אלוקים, הרומז לצמצום שחל באור האלוקי, וממנו נוצרה שבירת הכלים ונפילת הניצוצות. הדרך להביא את הגאולה ולגלות את 'אורו של משיח' היא על-ידי עבודת התשובה, הנעשית בתוך מציאות העולם דווקא (הרמוזה בשם 'אלוקים'), ומתוך הירידה למטה דווקא.
אך על-ידי עבודת התשובה באים לידי גילוי 'רוח אלוקים – זה רוחו של מלך המשיח', ואז יהיה גילוי של שם הוי'ה, כמו שנאמר: "ונגלה כבוד הוי'ה וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי'ה דיבר". דווקא מתוך העבודה בתוך הצמצום וההסתר של העולם הנוכחי, ובירור הניצוצות מתוך המקומות הנמוכים שאליהם נפלו, באים לעלייה הגבוהה של הגאולה, הגילוי של האור האלוקי האין-סופי. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
