אם חושב שאין לו כוח - ילך לציון ויבקש כוח

כל אלו שיש להם שייכות לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, חסידיו ומקושריו, הן אלו שזכו לראותו פנים אל פנים, והן אלו שלמדו תורתו, שבה הכניס את עצמותו, בבחינת "אנא נפשי כתבית יהבית" - מוטלת עליהם החובה והזכות להתמסר לעסקנות ציבורית, כלומר, למלא את שליחותו של נשיא דורנו בהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה, וכל זה - בהוספה לכך שכל אחד ואחד מישראל הוא שלוחו של הקב"ה לקדש שם שמים בעולם (לא על-ידי נסיונות וקשיים ח"ו, אלא) על-ידי מילוי תכלית הכוונה דירידת הנשמה בגוף - "אני נבראתי לשמש את קוני", לגלות בעולם כולו ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו", עד שבעולם כולו יראו בגלוי - מראה באצבעו ואומר זה - ש"ה' ימלוך לעולם ועד".

אמנם, לדאבוננו ישנם כמה וכמה אשר מסיבה שונה ומשונה אינם עוסקים בעסקנות ציבורית הנ"ל.

בוודאי עסוקים הם בעניינים חשובים ונעלים, "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", גפן ותאנה כשרים, כמובן (לא ערלה, ח"ו), שמברכים עליהם וכו', אבל, כאשר נשיא דורנו שואל אותו: מה עשית בפועל ממש בכל הקשור לפעילות בהפצת התורה והיהדות במשך השנה האחרונה וכו' - אין לו מה לענות, להיותו במצב של שינה.

ולדאבוננו, המצב הולך ומתדרדר, שמשנה לשנה ומחודש לחודש מצטרף עוד אחד לסוג הנ"ל, שגם הוא הולך לישון.

הלוואי היתה השינה באופן שהנשמה עולה למעלה ושואבת לה חיים, שאז, לא היה הדבר בסתירה, ח"ו, לפעולה דהפצת התורה והיהדות, להכניס חיים חדשים אצל היהודים שבסביבתו.

רצונך לישון - טוב ויפה, אבל לפני השינה תעסוק בהפצת התורה והיהדות!

ופשוט, שאין לנסות להתחמק על-ידי תירוצים שונים ומשונים, כמו, מי אני ומה אני, מי יודע אם אצליח, ושאר התירוצים כיוצא בזה, "ווילדע תירוצים", שקיימים מאז שנברא יצר-הרע וכלי אומנותו - שאינו מניח את האדם לנפשו כשמציית לו, אלא אדרבה וכו'.

ואם חושב שאין לו כוח - ילך לציון של נשיא דורנו ויבקש שיתנו לו כוח... ומכיוון ש"צדיקים דומין לבוראם" - יהיה זה באופן ד"טרם יקראו ואני אענה".

ובכל אופן - מכאן ולהבא - יש לעורר ולהרעיש אודות הצורך שכל אחד ואחד יתמסר לעסקנות ציבורית דהפצת התורה והיהדות. ומה שלא עסקו בכל זה עד עתה - ינצלו את העדר העשייה כדי להוסיף מתוך "שטורעם" גדול יותר, כיתרון האור מן החושך ויתרון המתיקות מן המרירות כו', ביתר שאת וביתר עוז.

(משיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשמ"ח, 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשמ"ח כרך ג, עמ' 429-431 - בלתי מוגה)