שאלה: מדוע אומרים בסיום תפילת ערבית במוצאי שבת את פרק 'ויהי נועם' ואת סדר קדושה ('ואתה קדוש')?
תשובה: 'ויהי נועם' הוא מזמור של ברכה, שבו בירך משה את בני-ישראל כאשר סיימו את מלאכת המשכן. אנו אומרים אותו כברכה לימי המעשה של השבוע החדש (יש שכתבו הטעם, שכעת יוצאים משבת לחול, ובחול צריכים שמירה). כמו-כן אומרים סדר קדושה, מאחר שעל-ידי מלאכת המשכן שרתה השכינה בישראל, ולכן אומרים 'יושב תהילות ישראל'. אך מתחילים ב'ואתה קדוש' ולא ב'ובא לציון גואל', כתמיד, לפי שאין גאולה בלילה.
בכך אנו מאריכים את תפילת ערבית, כדי שישתהו ישראל עוד קצת, שכן בבית-דין של מעלה ממתינים מלהחזיר את נשמות הרשעים לגיהינום (השובת ביום השבת) עד שבית-הכנסת האחרון ישלים את סדריו באותו ערב.
על-פי האריז"ל נוהגים לומר (לפחות) פסוק ראשון של 'ויהי נועם' בעמידה, מפני גודל החשיבות של אמירה זו, הבאה כדי להמשיך את האור של תוספת שבת בכל ימי החול.
אם חל יום-טוב (פסח, שבועות, סוכות, ראש-השנה או יום-הכיפורים) באחד מימי המעשה (ואפילו ביום שישי) בשבוע הקרוב, אין האשכנזים נוהגים לומר 'ויהי נועם', מכיוון שאנו כופלים בו את הברכה על 'מעשה ידינו', וצריך שיהיו כל ששת הימים ראויים למלאכה. וכן מנהג חב"ד. הספרדים נוהגים על-פי הקבלה לומר זאת גם אז.
מקורות: שבלי הלקט סי' קכט. טושו"ע או"ח סי' רצה, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"א-ג. כף החיים ס"ק ט. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
