בעבודתו של יעקב אבינו מתוך שמחה הצליח להביא בהתיישבות גם אורות נעלים ביותר * מה היתה כוונת אדמו"ר הזקן בהתחילו את הספר במילה "תניא"? * בראש-השנה לחסידות ישנו דין ומשפט על המשכת אלוקות, ולכן נוגע אז במיוחד לבטל כל מניעה לגילוי פנימיות התורה * רבותינו נשיאינו 'בזבזו' את אוצרות החסידות כדי לקרב כל יהודי, ובאותה מידה צריך כל אחד 'לבזבז' את כוחותיו ולהתמסר לקרב יהודי שני * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בשנת תש"ד... היתה הקביעות כבשנה זו – שי"ט כסלו חל ביום חמישי פרשת וישב (ובמילא חל שבת פרשת וישב בכ"א כסלו). וסיפר אז כ"ק מו"ח אדמו"ר1 אודות י"ט כסלו שנת תרס"ז – שחל גם כן ביום חמישי פרשת וישב – שאז היה כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בווירצבורג שבמדינת אשכנז (דייטשלאַנד), ודיבר בהתוועדות אודות פרשת וישב ושייכותה לי"ט כסלו, בהסבירו את העניין באר היטב, באופן שגם יהודי אשכנז ("דייטש'ישע אידן") שהיו נוכחים בהתוועדות הבינו את הדברים.
ותוכן העניין:
פרשת וישב באה לאחרי פרשת וישלח, שבה נאמר "וישלח יעקב גו' אל עשו אחיו", שהוא עניין עולם התוהו, שהאורות שבו הם מרובים כו'2, ובהמשך לזה נאמר "וישב יעקב" – שהאורות מרובים דתוהו באים באופן של התיישבות.
וזהו "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" – שההתיישבות של יעקב היתה היכן שיצחק אביו היה ירא ("מגורי" מלשון מורא ופחד3), כי, מצד מדריגתו של יצחק, גבורות דעתיק4, ישנו מורא ופחד מפני האורות דתוהו, שמא לא יוכלו להמשיכם למטה באופן של התיישבות. והחידוש הוא ש"וישב יעקב" – שיעקב לא פחד מהעבודה של בירור הניצוצות של תוהו, ולא עוד אלא שיצא לעבודה זו מתוך שמחה, כמו שכתוב5 "וישא יעקב רגליו גו'", ועל-ידי זה המשיך אורות דתוהו באופן של התיישבות (כמוזכר בהתוועדות שלפני זה6).
והעניין בזה – שכאשר עבודת הבירורים היא בדרך מלחמה, אזי ישנו עניין של מורא ופחד, ובודאי שאין זה מתוך שמחה.
וכדי שתהיה העבודה ללא מורא ופחד, ומתוך שמחה – צריכה להיות העבודה בדרך של שלום, כמו שכתוב7 "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי", היינו, שגם כאשר ישנו מעמד ומצב של "מקרב לי", נעשה "פדה בשלום נפשי", פדייה בשלום, ואז אין מקום למורא ופחד, וטעם הדבר – "כי ברבים היו עמדי", שהם עצמם רוצים וחפצים שיבררו אותם כו'.
ועניין זה נעשה על-ידי פנימיות התורה, כידוע8 שעיקר עניין "פדה בשלום נפשי" קאי על פנימיות התורה.
ועל-פי זה מובנת השייכות של "וישב יעקב" לי"ט כסלו שהוא זמן גילוי פנימיות התורה – כי דווקא על-ידי פנימיות התורה נעשה עניין "וישב יעקב".
* * *
ב. חג הגאולה י"ט כסלו קשור במיוחד עם ספר התניא, כפי שכותב כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו הידוע (שנדפס בקיצורים והערות לספר התניא9) שאדמו"ר הזקן ישב במאסר נ"ג ימים כנגד נ"ג הפרקים שבספר התניא, יום לפרק יום לפרק.
וכן ישנם עוד סיפורים המורים על השייכות של י"ט כסלו עם ספר התניא.
ויש לבאר עניין זה – בהקדם כללות הביאור בשם הספר: "תניא", על שם התחלת הספר: "תניא בסוף פרק ג דנדה משביעין אותו כו'".
ג. ידועה השאלה על מה שכתב אדמו"ר הזקן "תניא בספ"ג דנדה משביעין אותו כו'" – הרי בגמרא שם הלשון הוא "דרש רבי שמלאי", ולא ברייתא ("תניא")?
ומה שתירצו10 שמאמר זה הובא במקום אחר בש"ס11 ומדרשי חז"ל12, ושם הגירסא היא "תניא" – אין זה תירוץ מספיק, מכיוון שבסוף פרק ג דנדה הגירסא הרווחת היא "דרש רבי שמלאי", היה לו להביא גירסא זו הידועה לכל, ולמה בחר להביא המאמר על-פי הגירסא "תניא" דווקא?
ועל כורחך צריך לומר, שהיתה לאדמו"ר הזקן כוונה פנימית בפתיחת ספרו בתיבת "תניא", אשר על שם פתיחה זו נקרא הספר בשם "תניא" – לפי ששם זה מבטא את תוכנו ומהותו של הספר (וע"ד פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר13 בפירוש מאמר ההגדה "חכם מה הוא אומר": האדם מה הוא ומהותו הוא מגלה באמירתו), כדלקמן.
ד. ובהקדמה – שעל דרך זה מצינו גם באידרא רבא14, שהתחלתה: "תניא אמר רבי שמעון לחברייא כו'".
ומבואר בזה15, שיש קליפה קשה ביותר הנקראת בשם "תניא", שנמצאת בלב לומדי תורה, ומונעת אותם מלימוד פנימיות התורה, וזוהי כוונת רשב"י – שהוא מקור פנימיות התורה – בפתיחת האידרא (התחלת פנימיות התורה) בתיבת "תניא", להכרית ולבטל קליפה זו.
ועל דרך זה בנוגע לאדמו"ר הזקן שפתח ספרו בתיבת תניא16 – מכיוון שספר זה הוא תורה שבכתב של תורת החסידות17, שזהו המקור וההתחלה לכללות תורת החסידות [וכידוע18 שאף-על-פי שספר התניא נכתב לפני פטרבורג, מכל מקום, היתה כתיבתו כמו לאחר פטרבורג], לכן, התחלת הספר, וגם שמו של הספר, הוא "תניא" – שמבטא את מהותו ותוכנו של הספר – להכרית ולבטל את הקליפה שמונעת לימוד פנימיות התורה.
וזהו הטעם שהפתיחה ב"תניא" היא בהאידרא וכן בספר התניא, ולא בשאר ספרים, חומש וגמרא וכיוצא בזה – כיון שביטולה של קליפה קשה זו הוא על-ידי פנימיות התורה דווקא.
ה. על-פי זה מובן גם הקשר והשייכות של ספר התניא לי"ט כסלו:
י"ט כסלו הוא ראש השנה לחסידות, שבו יש דין ומשפט (לא רק על עניינים גשמיים, אלא גם) על עניינים רוחניים, כמבואר בחסידות19 בפירוש הכתוב20 "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב", שיש דין ומשפט (גם) על המשכת האלקות ביעקב, באיזו מדה תהיה המשכת אלקות אצל בני-ישראל.
ועל-ידי ספר התניא – שמכרית ומבטל את הקליפה הקשה שמונעת גילוי אלקות – זוכים בדין ומשפט שבראש-השנה לחסידות, ונמשכת כתיבה וחתימה טובה ברוחניות, ובמילא גם בגשמיות.
* * *
ו. במאמר דיבור-המתחיל צדקת פרזונו שנאמר בי"ט כסלו השתא, ואמרו כ"ק מו"ח אדמו"ר בי"ט כסלו תרפ"ט – יש שינויים לגבי המאמר כפי שאמרו אדמו"ר האמצעי.
ואין זה פלא – כאמור לעיל (...) שעניין אמירת דא"ח על-ידי רבותינו נשיאינו קשור גם עם תנאי הזמן, המעמד ומצב באותו זמן, הקטרוגים שצריכים לבטל וכיוצא-בזה, ובהתאם לכך ישנם שינויים באמירת המאמרים כו'.
ומהשינויים במאמר הנ"ל – שכאשר מדובר אודות בזבוז האוצרות בשביל ניצחון המלחמה, מוסיף אדמו"ר האמצעי במאמרו21 שכן הוא גם בעת שמחת חתונת בנו יחידו, שגם אז מבזבז המלך את כל האוצרות.
ז. ויש לבאר עניין בזבוז האוצרות בעת שמחת חתונת בנו יחידו – כפי שהוא למעלה:
בן יחיד – קאי על כל אחד ואחד מישראל, כידוע מאמר הבעל שם טוב22 על דבר היוקר של כל אחד ואחד מישראל אצל הקב"ה, כמו בן יחיד שנולד להורים זקנים לעת זקנתם.
ושמחת חתונת בנו יחידו – שחתונה הוא עניין גילוי כוח האין-סוף על-ידי ההולדה23 – ענינה ותוכנה שיתוסף עוד יהודי, היינו, שעוד יהודי יתקרב להקב"ה24.
ובעת שמחת חתונת בנו יחידו מבזבז המלך את כל האוצרות – שבשביל שיהודי יתקרב להקב"ה מבזבזים את כל האוצרות, שזהו מצד היוקר של הבן יחיד.
ח. וכן הוא בעניין בזבוז האוצרות שבהתגלות תורת החסידות:
ידוע25 מה שביאר אדמו"ר הזקן להרב הקדוש ר' פנחס מקאָריץ בעניין התגלות ופרסום תורת החסידות, על-פי משל מבן מלך שהיה חולה מסוכן, וכדי להציל את חייו, ציוה המלך לקחת את האבן היקרה שבכתר המלכות, לשחקה וליתנה לתוך פיו של בן המלך.
וההסברה בזה – שלולי מציאותו של בן המלך, מהי התועלת ומהו הצורך בכל עניין המלוכה וכתר מלכות!
ועל דרך זה למעלה – שמלכותו של הקב"ה (שגם היא באופן של "אין מלך בלא עם"26) היא על-ידי נשמות ישראל דווקא, שממליכים אותו כו', שכל אחד מהם הוא כמו בן יחיד, ובשבילו מבזבז המלך את כל האוצרות, שזהו עניין התגלות תורת החסידות.
וזהו הטעם שכ"ק מו"ח אדמו"ר הפיץ ופרסם תורת החסידות לכל בני-ישראל, מבלי להתחשב אפילו במעמדם ומצבם בנוגע לקיום המצוות,
– וכפי שאמר27 שבימינו אלו אין מציאות של "אפיקורסים". יכול להיות מציאות של "עם הארץ", "שוטה", והרחמנות עליו גדולה ביותר, אבל לא "אפיקורס" –
כיון שכל אחד ואחד מישראל, יהיה מי שיהיה, הוא בנו יחידו של הקב"ה, ובמילא נכלל הוא בהבטחה ש"לא ידח ממנו נדח"28,
ולכן, השתדל כ"ק מו"ח אדמו"ר – להיותו נשיא הדור, שממנו יונקים חיותם כל בני הדור [וכמבואר בתניא29 שאפילו הפושעים ומורדים בתלמידי חכמים מקבלים חיותם מהם] – ומסר נפשו לגלות ולפרסם תורת החסידות גם אליהם, כדי להוציאם ("אַרויסשלעפּן זיי") ממעמדם ומצבם ולקרבם לאלקות.
ט. אמנם, בעניין זה צריך לידע כל אחד, שכשם שרצונו שיבזבזו את האוצרות בשבילו ויקרבו אותו, כך צריך גם הוא לעשות כן – לקרב עוד יהודי, וללמוד עמו תורת החסידות.
ואין לו לטעון: מי הוא יהודי זה, הרי הוא רחוק לגמרי וכו' – כי, כאשר יעשה חשבון אמיתי, יווכח שהאמת הוא להיפך, כי, להיותו קרוב יותר לה' ולתורתו, אזי מצד החיסרון שבעבודתו הרי הוא גרוע יותר מיהודי הנ"ל, וכמו שאמרו רז"ל30 גבי אחר שידע בכבודי כו'31.
ובמילא, אם בשבילו מבזבזים את האוצרות – הרי בודאי שיכול הוא וצריך להתנהג כן עם הזולת, לקרבו וכו'.
וכאשר עבודתו היא באופן של "צדקה כו' שפיזרן לבין האומות"32, שיורד ממדריגתו ומכניס את עצמו לעסוק בטובת הזולת, אזי מתנהג גם הקב"ה עמו באופן כזה, "צדקה עשה הקב"ה כו'"31 – שמבזבז את האוצרות בשבילו, ומוציאו מן המיצר אל המרחב בגשמיות וברוחניות.
(משיחת שבת פרשת וישב, כ"א בכסלו ה'תשי"ד. תורת מנחם כרך י עמ' 275-280 – בלתי מוגה)
________________________
1) סה"ש תש"ד ע' 50 ואילך.
2) ראה תו"א ר"פ וישלח. ובכ"מ.
3) ראה זח"א קפ, א. אור תורה להרב המגיד פרשתנו יז, ב. תו"א שם כז, ב. ועוד.
4) ראה תו"א מקץ לט, ב. ובכ"מ.
5) ויצא כט, א ובפרש"י.
6) ש"פ וישלח, י"ד כסלו סכ"ג (לעיל ע' 204).
7) תהלים נה, יט.
8) ראה סה"מ מלוקט ח"ב ע' קפב ואילך. וש"נ.
9) ס"ע קכב. ולאח"ז באגרות-קודש שלו ח"ד ס"ע רסד.
10) בית רבי ח"א פכ"ז. וראה גם "מ"מ, הגהות והערות קצרות לסש"ב" רפ"א (ע' יט).
11) יבמות עא, ב.
12) יל"ש ר"פ תזריע.
13) הובא בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ע' יז (מ"שיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר בחה"פ"). סה"מ ה'ש"ת ע' 44.
14) זח"ג קכז, ב.
15) בספר אור הגנוז ח"ב פי"ט (בשם האריז"ל) – הובא בבית רבי שם. וראה משנת חסידים מס' אייר וסיון פ"א מ"ז.
16) בית רבי שם – בשם הצ"צ.
17) קיצורים והערות שם ע' קיח. אגרות-קודש שם ע' רסא.
18) סה"ש תורת שלום ע' 55; ס"ע 114.
19) ראה לקו"ת דרושי ר"ה נד, ד. נה, סע"ד ואילך. ובכ"מ.
20) תהלים פא, ה.
21) תו"ח שם שכב, ב.
22) כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סקס"ז. וש"נ.
23) ראה לקו"ת שה"ש מ, א. ובכ"מ.
24) ראה לקו"ד ח"ד תשמו, א. סה"ש תש"א ע' 45 ואילך.
25) "התמים" ח"ב ע' מט. אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' שכו ואילך. ועוד.
26) רבינו בחיי פרשתנו לח. ל. וראה בהנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' קמ הערה 86.
27) סה"מ תשי"א ע' 242. אגרות-קודש שלו ח"ב ע' תקכו.
28) ע"פ שמואל-ב יד, יד. וראה תניא ספל"ט. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד סה"ג.
29) פ"ב.
30) עין יעקב חגיגה טו, א.
31) תניא ספל"א.
32) לשון חז"ל – פסחים פז, ב. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
