כך מתאר הרמב"ם את האירועים שהובילו למלחמה ביוונים ולנס חנוכה: "(היוונים) גזרו גזֵרות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות". הרמב"ם מוסיף ומפרט עוד כמה דברים, ולבסוף מסיים: "ולחצום לחץ גדול".
בדרך כלל, כשמציינים רשימה של גזֵרות, אמורים למנות בסוף הרשימה את הגזֵרה הקשה והחמורה מכולם. כאן לכאורה נראה ש"לחץ גדול" פחוּת בחומרתו מהגזֵרות שנמנו קודם לכן – שביטלו את התורה ושלא הניחו ליהודים לעסוק בתורה ובמצוות. עלינו לומר אפוא ש"לחצום לחץ גדול" היה גרוע מכל מה שנמנה קודם-לכן.
סכנת החינוך
משמעותו של ה"לחץ גדול" היא שהיוונים והמתייוונים לחצו על היהודים שינהגו כפי שהנביא מתאר: "ככל הגויים בית יהודה, נהיה כגויים, כמשפחות הארצות". כלומר, הלחץ היה שתתבטל המחיצה בין ישראל לעמים ושיהודים ירגישו כי הם "ככל הגויים".
היוונים ביקשו שזאת תהיה שיטת החינוך – לחנך ילדים שיהודים הם "ככל הגויים". בלחץ הזה טמונה סכנה חמורה יותר מהגזֵרות על לימוד התורה וקיום המצוות. האיסורים על קיום תורה וקיום מצוות תקפים לזמן מסויים, ולאחר ביטול הגזֵרה היהודים יכולים לשוב ולעסוק בתורה ובמצוות. אבל כאשר מחנכים ילד בחינוך שהוא הפך התורה – השפעתו נשארת גם אחרי שהגזֵרה עצמה מתבטלת.
התחלה ב'קטנות'
אמנם החינוך הזה נובע מהלחץ של היוונים, אבל מבחינת הילד אין זה משנה מה היו הסיבות שהביאו לידי כך. בפועל הוא קיבל חינוך שלילי, שעלול להשפיע עליו לכל משך חייו, כלשון הפסוק, שכאשר מחנכים ילד בדרך מסויימת, "גם כי יזקין לא יסור ממנה".
ההתחלה היא בדברים 'קטנים'. בתחילה אומרים: נדליק את הנרות בשמן טמא, בשמן שיש בו נגיעות של לא-יהודים. מה זה משנה אם זה שמן טהור או טמא, והלוא האור של הנר זהה בשניהם. אבל כשמתחילים לבטל את ההפרדה בין טומאה לטהרה ובין ישראל לעמים, אפשר להגיע מכך למצב שהילד יגדל מתייוון, ישמור השם.
האיכות בידנו
יכול יהודי לטעון: איך אפשר לעמוד בלחץ של היוונים, כאשר אנחנו חלשים ומעטים? התשובה היא, שהיותנו חלשים ומעטים הרי זה רק בהיבט הכמותי, אולם בהיבט האיכותי המצב הפוך – יהודי קשור עם הקב"ה, בורא העולם ומנהיגו, שהוא השולט בכל הכוחות והיכולות.
לכן אין להיכנע כלל ללחץ שבא מצד מי שנראים 'גיבורים' ו'רבים'. עלינו לדעת ש"מסרת גיבורים ביד חלשים", שכן אנו "עוסקי תורתך", וזו מטרת חיינו. יהודי מקיים את "חוקי רצונך" בפשטות, בלי שיקולים של 'מה יאמרו', בלי רתיעה משבעים ה'זאבים' החושפים את שיניהם לעבר ה'כבשה'. יודעים אנו שגדול הוא הרועה: בורא העולם הוא הרועה של ה'כבשה', של עם-ישראל, והוא "לא ינום ולא יישן".
(לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 438) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
