בסוף הפרשה הקודמת קראנו על זעקתו של משה רבנו אל הקב"ה: "למה הרעותה לעם הזה?... מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הֵרַע לעם הזה". על הטענה הזאת ענה לו הקב"ה פעמיים: פעם אחת בסוף פרשת שמות, ופעם שנייה בתחילת פרשתנו. בפרשת שמות אמר לו הקב"ה: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה", ואילו בפרשתנו הקב"ה אומר למשה: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די".
את דברי הקב"ה בסוף הפרשה הקודמת רש"י מפרש, שבכך אמר הקב"ה למשה: "הרהרת על מידותיי!". זו הייתה גערה למשה שלא נהג כאברהם, שגם לו הייתה יכולה להיות טענה אל הקב"ה, שבתחילה הבטיח "כי ביצחק ייקרא לך זרע", ואחר-כך ציווה להעלותו לעולה; ובכל-זאת "לא הרהר אחר מידותיי".
דוגמאות מהאבות
בפרשת וארא רש"י שב וחוזר לעניין זה, ומביא את דרשת חז"ל, שהקב"ה אמר למשה: "חבל על דאבדין ולא משתכחין – יש לי להצטער על מיתת האבות. הרבה פעמים נגליתי אליהם ב'א-ל ש-די' ולא אמרו לי 'מה שמך', ואתה אמרת 'מה שמו'".
לאחר מכן רש"י מביא דוגמאות מהאבות, שאברהם היה צריך לשלם על מערת המכפלה, אף שהקב"ה הבטיח לו את הארץ. כמו-כן היה יצחק צריך להיאבק על הבארות. וגם יעקב קנה את חלקת השדה שבה התגורר בשכם. ואחרי כל זה "לא הרהרו על מידותיי, ואתה אמרת 'למה הרעותה'".
קשיים פרטיים
שני הפירושים הללו משקפים שני רבדים בתורה. הפירוש הראשון הוא על-פי הפשט, פשוטו של מקרא, ואילו הפירוש השני הוא בדרך הדרש ("ורבותינו דרשוהו"). על-פי הפשט אי-אפשר להביא ראיה מקניית מערת המכפלה, ריב הבארות וקניית שכם על-ידי האבות, כי אלה קשיים פרטיים שחוו האבות, ואילו כאן מדובר על הבטחה של הקב"ה לגאול את בני-ישראל ממצרים, ובמקום גאולה קיבלו החרפה בצרות הגלות.
אולם בדרך הדרש, המבטא דרגה עליונה יותר, הקב"ה מדבר עם משה על עצם העניין של הרהור אחר מעשי הבורא. לכן הובאו הדוגמאות מהאבות שקיבלו באהבה את כל מה שקרה להם ולא הרהרו כלל אחר מידותיו של הקב"ה.
סוד ההנהגה האלוקית
שתי הדרגות האלה מבטאות את דרגותיהם של האבות מצד הגוף ומצד הנשמה. הפירוש של הדרש משקף את מעלת נשמותיהם של האבות, שהיו בטלים לחלוטין אל הקב"ה, עד שגם בענייניהם הפרטיים לא הרהרו כלל אחר מידותיו של הקב"ה.
בדרגה זו, גם טענת משה רבנו הייתה במדרגה עליונה יותר. הוא לא הרהר חלילה אחר מידותיו של הקב"ה, אלא ביקש לדעת "מה שמו", מה סוד הנהגתו של הקב"ה עם בני-ישראל. הוא ביקש להבין בשכלו את הפרטים והדרכים של השליחות האלוקית שהוטלה עליו, מתוך שאיפה לבוא על-ידי זה לידי הכרה עמוקה יותר בקב"ה ולידי התקשרות עמוקה יותר איתו. ועל-ידי שאלתו זו של משה בא הגילוי הגדול – "לכן אמור לבני-ישראל אני הוי'ה" – הגילוי של שם הוי'ה, שם העצם.
(לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 47) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
