שאלה: מדוע העלייה הראשונה לתורה, קריאת הכוהן, בפרשת תישא, ארוכה במיוחד?
תשובה: יש כלל שאין קוראים אדם לעלות לתורה בתוכֶן שהאדם עלול להתבייש ממנו, כגון לקרוא לבעל-מום לעלות לקטע המדבר על מומי כוהנים (בפרשת אמור, ויקרא כא), או למי שחשוד על עבֵרה כלשהי לעלות לקטע המדבר על אותה עבֵרה.
מעשה העגל היה העוון הראשון אחרי מתן תורה, ושימש פתח לכל העוונות שעשו בני-ישראל לאחר מכן. לכן נאמר (לב,לד): "וביום פקדי – ופקדתי עליהם חטאתם", ואמרו חז"ל, ש"אין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפירעון עוון העגל".
לכן מבקשים לקרוא את כל מעשה העגל בעלייה של הלוי, מכיוון שהוא השבט היחיד שלא חטא בעגל, ואין בכך פגיעה בו. כדי שהדבר יתאפשר מאריכים בקריאת הכוהן.
אם אין לוי בבית-הכנסת, זו עוד סיבה שלא לבקש מראש מהכוהן לצאת החוצה, כדי להימנע מלהעלותו לתורה, אלא יעלו את הכוהן שוב 'במקום לוי' (כי גם הכוהנים הם משבט לוי). וכשאין כוהן, יקראו ללוי מתחילת פרשת השבוע עד סוף מעשה העגל, ויחלקו את אחת העליות הבאות לשתיים, כדי שיהיו שבעה קרואים.
בקריאת מעשה העגל מנמיכים את הקול, אבל יש להקפיד שגם אז יוכל כל הציבור לשמוע את הקריאה היטב. למנהג חב"ד, אלה הקטעים שקוראים בקול נמוך: מ"וירא העם" עד "לגוי גדול" (לב, א-י), וחוזרים לקרוא ("ויחל משה...") כרגיל, ושוב בקול נמוך מ"וישמע יהושע" עד "מהר חורב" (לב,יז – לג,ו), וחוזרים לקרוא כרגיל. למנהגים אחרים יש שינויים קטנים.
מקורות: רש"י שמות לב,כו. לד. ספר חסידים סימן תשסח. מג"א סי' תכח ס"ק ח, וסו"ס קלח. לוח 'דבר בעתו'. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
