החמץ שבלב

רבי ישראל מוויז'ניץ הלך עם עם שמשו לבדיקת חמץ. לפתע נעצר, פתח את מעילו ואמר: "דע  שעיקר החמץ הוא החמץ שבלב, בדיוק כאן".

שם לא היה נגאל

"רשע מה הוא אומר... ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. לי ולא לו, אילו היה שם, לא היה נגאל" (מתוך ההגדה). רק "שם", במצרים, קודם שניתנה התורה, לא היה הרשע ראוי להיגאל, אך בגאולה העתידה עתידים גם הרשעים להיגאל, כי גם הם יעשו תשובה, ושום יהודי לא יישאר בגלות.

(לקוטי שיחות)

הגדות חדשות

שאלו את רבי נפתלי מרופשיץ: מדוע מדפיסים בכל שנה הגדות חדשות? השיב: מפני שהרשע של השנה שעברה הוא כבר בבחינת צדיק לעומת הרשעים של השנה הזאת...

הטבע – כלי ביד ההשגחה

התרבות המצרית דגלה בפולחן כוחות הטבע. לכן בחר הקב"ה להוציא את בני-ישראל ממצרים דווקא בחודש האביב, שהיא תקופת-השיא של פריחת הטבע בכל הדרו ויופיו, כדי להראות לעין-כול שהטבע אינו אלא כגרזן ביד החוצב בו, ואין לו שום כוח משל עצמו.

 (הרבי מליובאוויטש)

עני עם כל הבנים

רבי דוד מטולנה היה אומר בדרך הלצה: עני כולל בתוכו את כל ארבעת הבנים של ההגדה - הוא חכם, שכן "לא לחכמים לחם"; הוא רשע, משום "לווה רשע ולא ישלם"; הוא תם, שכן אצלו "תם הכסף"; ושאינו יודע לשאול, משום שכבר אין לו ממי ללוות ולשאול...

לספר ולהאיר

"מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים". "לספר" - תרתי משמע: מלשון סיפור ומלשון "אבן ספיר", אבן מאירה. על-ידי שנספר ונדבר בענייני יציאת מצרים, נאיר את ההארה האלוקית שנתגלתה בחג-הפסח הראשון.

(אור תורה)

לגאול בכוח

"בחוזק-יד הוציאנו ה' ממצרים" (שמות יג,יד). היציאה ממצרים בחוזק הייתה מכוונת לא רק כנגד פרעה, אלא גם לאותם מבני-ישראל שרצו להישאר במצרים, והקב"ה הוציאם משם על-כורחם. גם בימינו הקב"ה מוציא אותנו לעיתים על-כורחנו ממקומות שאנו רוצים להיכנס אליהם, אף שאין זה ראוי והולם.

(שיחות-קודש)

חסרון האחדות

"שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו" (מתוך ההגדה). ה"לא אחד בלבד", החיסרון הזה שלא הייתה אצלנו אחדות, הוא ש"עמד עלינו לכלותנו", הוא שגרם תמיד לכל צרותינו.

(שפת-אמת)