נושאים נוספים
	התקשרות 942 - כל המדורים ברצף
	השכחה שמביאה לגאווה, ולעומתן – ביטחון בה'
	גאולה בעצם התפילה והבקשה
	עבודה שבלב – זו תפילה
	פרשת עקב
	"כתר שם טוב עולה על גביהן"
	הלכות ומנהגי חב"ד

על מה להתפלל – במובן ההלכתי והבסיסי * התפילה תועיל כשאדם יהיה שרוי בביטחון ובשמחה * המסר שהרבי שלח לקהילת חב"ד בלונדון שגרם ל'מהפכה' בתפילה * מהו סדר התפילה ל'תמים' בתומכי-תמימים? * אופני התבוננות לפני התפילה * על תפילה בציבור והזהירות מדיבורים, תפילה זכה של ילד יהודי, ולמי יעיר הגבאי * שלל הוראות בנושא התפילה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

תפילה – על מה?

יהודי כתב לרבי שאינו יודע מה לבקש בתפילה, והרבי השיבו (ארכיון המזכיר הרה"ח הרב יהודה-לייב גרונר – תשורה י"ט באדר-א תשס"ה עמ' 26):

עיין רמב"ם הל[כות] תפלה פ[רק] א' ה[לכה] ב:

מ[צוות] ע[שה] שלא הזמ[ן] ג[רמא] כו' שואל צרכיו שהוא צריך להם (שכמ[אמר] ח[כמינו] ז[כרונם] ל[ברכה] ה[רי] ז[ה] בני חיי ומזוני רויחי) בבקשה ובתחינה

ואח[ר] כ[ך] נותן שבח והודי[ה] לה' על הטובה שהשפיע לו (בנדו[ן] ד[ידן]: חיי, בריאות, אשה כשרה, יו[צאי] ח[לצים] נחמדים, הבנה והשגה בתורה (חכמתו של ה'), היכולת להטיב לריבוי בנ[י] י[שראל] שכ[ל] א[חד] וא[חד] בנו יחידו דהשם, נשיאת חן בעיני בנ[י] א[דם] (גם גוים) וכו' והיכולת להפיץ המעיינות ולקרב הגאולה דהשכינה ודכל בנ[י] י[שראל].

הצלחת התפילה – עם בטחון

מעשה באשה שכתבה לרבי שהתפללה להקב"ה על עניין מסויים ותפילתה נתקבלה. הרבי כתב בקשר לכך (אף קטע זה מארכיון הרב גרונר – תשורה הנ"ל שם):

איך שתפלה ביחד עם בטחון חזק בה' (מתוך שמחה דוקא) מועלת.

עם תלמידים

ב'יחידות' אור לו' תשרי תשכ"א שאל הת' משה-אהרן טייכמן, ששימש באותה תקופה מדריך בישיבת תומכי-תמימים בלוד, את הרבי (תשורה כ"ח אדר  ה'תשס"ו עמ' 27):

שאלה: האם להתפלל ביחד עם התלמידים המודרכים, או להתפלל ביחידות במנוחת הדעת.

תשובה: טוב הוא להתפלל עם המודרכים. אבל לאחר התפילה או לפניה, להתבונן בפירוש המילות של התפילה.

מסר ומהפך

בעיצומה של עבודתו נקרא הפרופסור ולוול גרין לישיבת חירום שהתקיימה ב'בית ליובאוויטש' בלונדון. "זה מאוד חשוב, יש לנו מסר מהרבי. נחוץ שתהיה כאן", אמרו לו.

בבית ליובאוויטש נתגלה לעיניו המחזה הבא:

ר' בן-ציון שם-טוב שנחת באותו בוקר בטיסה מניו-יורק יושב בראש השולחן, מוקף בחסידים רבים, אך הוא אינו מוציא הגה מפיו...

כל אנ"ש באו מבתיהם כדי לשמוע מה המסר מהרבי, והרב שם-טוב שותק.

לפתע, ר' בן-ציון שם-טוב קם ואמר:

"דער רבי האט געזאגט, אז דאווענען מוז זיין שיין" [=הרבי אמר שהתפילה צריכה להיות 'יפה'] – והתיישב על הכיסא. זהו, תם המסר. הועברה השליחות. בזאת תמה האסיפה.

תשע מילים בלבד שם הרבי בפי הרב שם-טוב, אבל השפעתן הייתה עצומה:

מאותו יום והלאה נוסד מניין תפילה אחד בלבד, שבו התפללו כל אנ"ש, ובו הקפידו מאוד מפני שיחות וקטיעות של התפילה הסדירה. מלבד זאת, שליח הציבור נבחר בקפידה, וכן המפטיר ויתר התפקידים. הקהילה חוותה מהפכה בתפילה, שאכן נעשתה תפילה 'יפה' (לפי תשורה שייקביץ, ד' כסלו תשע"ב, עמ' 141-140).

סדר לתמימים

מעשה באחד התמימים (תלמיד ישיבת תומכי תמימים) שכתב לרבי את סדר יומו. בין השאר כתב שאחרי לימוד חסידות ואחרי תפילת המניין בשבת, הוא מתחיל להתכונן לתפילה ומתחיל להתפלל בפועל בשעה 1:30 לערך אחר-הצהריים.

הרבי הגיב:

  מבהיל (אף שבטח קורא ק[ריאת] ש[מע] בזמנה) יתחיל להתפלל כשהצבור מתחילין אף שימשיך הרבה אח[ר] כ[ך].

הלה דיווח גם על סדר תפילתו בכל יום, שאחרי לימוד חסידות והכנה לתפילה הוא מתפלל ביחידות. הרבי קבע:

יתפלל עם הציבור.

בהמשך ציין הכותב שאת תפילין רבינו-תם הוא מניח לאחר סדר לימוד הנגלה וקודם תפילת מנחה.

הרבי הגיב:

לאחר התפלה שחרית.

(מתוך תשורה סימפסון אדר"ח אלול תשע"א עמ' 11).

דרכים בהתבוננות

סדרת הוראות מפורטות בנושא התפילה העניק הרבי ל"האברך ישראל יוסף" שי' זלמנוב (כיום בפתח-תקווה), במכתב מה' בכסלו תשכ"א (אגרות קודש כרך כ' עמ' נב ואילך). שתי ההוראות הראשונות הן:

א) אופן התפלה במצבו:

בימי השבת-קודש והיום-טוב יוכל להאריך (בתחלה קצת) ובימות החול לעת עתה בפירוש המלות לבד, כיון שהרי קשור הוא בסדרי הישיבה, וגם להעיר... מקונטרס התפלה בזה.

ב) אופן ההתבוננות לפני התפלה, ובפרט בכדי שיוכל להאריך בתפלה כנ"ל:

כיון שבזה הענין, ההתבוננות (ולא לימוד וקנין ידיעות חדשות), נכון יותר להתבונן בענין שלמדו איזה פעמים ויודע אותו, וההתבוננות תהיה או בהעמקה יותר, או חזרה על הידיעה, ולהרחיבה בנוגע לפועל יוצא מזה, או מדות וכו'. ובזה יש שינוי בטבעי בני אדם, כאלו שההתבוננות נקלטת אצלם יותר כשחוזר על הענין באותיות הרב, ויש שאדרבה כשחוזרים על התוכן ולא על האותיות...

חיזוק תפילה בציבור

בהזדמנות מסויימת שאל החסיד הרה"ח ר' חיים-דובער (בערקה) חן ע"ה את הרבי אם להתפלל ביחידות או בציבור והרבי אמר לו (נרשם מפי המשפיע הרה"ח ר' שלום שי' פלדמן כפר-חב"ד):

מכיוון שלאחרונה ישנה ב... חלישות בתפילה בציבור (ועד כדי זילזול?) הרי לחזק הענין, עליכם להתפלל בציבור.

גם המשפיע המפורסם הרה"ח ר' ניסן נעמנעוו שמע מהרבי ב'יחידות' כי ממאמר חז"ל "כאן ביחיד – כאן בציבור" נמצא שעל-ידי תפילה בציבור אפשר להגיע ליחיד (ליחידו של עולם) (מפי הנ"ל).

פרסום איגרת מוהרש"ב

המודעה רבה על-דבר קריאת-התורה – מובן שכדאי לפרסמה בכמה-מקומות מתאים לתנאי המקום, שהרי לפרסומי ניתנה.

כך כתב הרבי בשנת תשכ"ו להרה"ג הרה"ח ר' יצחק דובאוו ע"ה (אגרות-קודש כרך כד עמ' סח). הכוונה לאיגרתו המפורסמת של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב אודות איסור הדיבור בשעת (התפילה ו)קריאת התורה – נדפסה באגרות קודש אדמו"ר מהורש"ב (כרך א' אגרת סז).

פנייה נדירה

בכ"ג אייר תשל"ט (כפר חב"ד גיליון 991 עמ' 182-183) פונה הרבי לאישיות חשובה וכותב:

קבלתי מכתב תלונה מאחד המתפללים בבית הכנסת שלו, אשר אף-על-פי שמן הסתם יש בה גוזמא, אף-על-פי-כן כיון שבענייני כבוד בית-הכנסת נוגע איך הציבור מגיב על תופעות ולא כל כך כוונת אלה שהנהגתם עוררה התגובה, הרי אפילו אם חלק מהציבור הגיב כך מחובתי להעיר בזה,

והמדובר הוא שבבית-הכנסת יש מתפללים המדברים בשעת התפילה ובשעת קריאת התורה וכיוצא-בזה.

כאמור, מניח אני שיש בזה הגזמה. אבל לעז היוצא בציבור ובענין הנוגע לציבור גם כן מספיק, ומחובתו של כל-אחד-ואחד לעשות כל התלוי בו שלא יהיה מקום לתגובה ותלונה כנ"ל.

ממשיך הרבי:

דרך אגב, בודאי יודע שדוקא בנוגע לדיבור ושיחה בבית-הכנסת בשעת התפילה וקריאת התורה הרבו לקרוא תגר בכל הדורות על-ידי מודעות כרוזים ואזהרות וכו'. ועיין גם-כן אגרת הקדש לאדמו"ר הזקן סימן כ"ד, וגם קול קורא שנדפס בסידור אדמו"ר האמצעי בדפוס קה"ת ובטח יש אצלו או שיוכל לקבל אצל אנ"ש שי'.

וכאמור, רצוני לפרש שהמדובר הוא בסיום אגרת-הקדש הנ"ל [=לאדמו"ר הזקן] ב"שוכח או שנזרקו מפיו כמה תיבות בלא מתכוין".

שקט – לבקש מהמבוגרים

הנה תוכן הדברים שהשמיע הרבי בתור 'מאמר המוסגר' בהתוועדות שבת פרשת ויקהל-פקודי תשמ"ג (התוועדויות תשמ"ג כרך ב, עמ' 1131):

יהודי צריך לדעת שתכלית ומטרת בריאתו היא – "אני נבראתי לשמש את קוני".. ולכן, כל דבר שאינו נוגע לעבודת ה' – אינו שייך אליו כלל!

ילד קטן יודע שהוא בא לבית-הכנסת כדי להתפלל להקב"ה, ולכן כאשר נכנס לבית-הכנסת, הרי הוא נותן פרוטה לצדקה (בימות החול), ולוקח בידו סידור ונעמד להתפלל במתינות – והלואי ולא היה רואה את הנהגתם של המבוגרים, ולא היה לומד מהם, כי כאשר מסתכל על הנהגת אביו וסבו – אזי רחמנא-ליצלן מה שרואה כו'!

כוונת הדברים כלפי מי שבהיכנסם לבית הכנסת מספרים לכולם מה ששמעו זה עתה בכלי-התקשורת ומעדכנים ב"חדשות" המתרחשות בקצוי תבל!

על קיר בית-הכנסת תלוי אמנם שלט ש"אסור לדבר בשעת התפילה" אבל הלא מרוב טרדתו (בסיפור ה"חדשות") אין לו פנאי, כמובן, להעיף מבט על שלט זה.

והמנהג שהונהג לאחרונה שהגבאי מכריז שמבקשים שהילדים יהיו בשקט ולא יפריעו לתפילה – הרי באמת במקום לבקש מהילדים – עדיף לבקש זאת מהמבוגרים!

מדוע מהמבוגרים דווקא? – ממשיך שם הרבי בשיחה, שכן המבוגרים דווקא הם בני חיוב (מה שאין כן הקטנים). ובנוסף, כי על הנהגתם מביטים הילדים ורחמנא-ליצלן ממה שהם רואים... (כנ"ל).