נושאים נוספים
	התקשרות 947 - כל המדורים ברצף
	לדון את הגוף לפי ההתעוררות ב'ראש'
	ראש השנה
	הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע הורה הרבי להוסיף ברכת כתיבה וחתימה טובה במכתב לגוי * כיצד הסכים וקיבל עליו להיות הבעל-תוקע בפעם הראשונה * מה ענה כשקיבל את רשימת מקבלי הסיוע לקראת החגים * וכיצד הרבי התייחס למי שמביטים בו בחוסר מעש?

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

ברכת השנה לאינו יהודי

שנה אחת הכינה מזכירות הרבי מכתב לעורך עיתון 'מנהטן אינק', אדם שאינו יהודי שפרסם מאמר על חב"ד-ליובאוויטש. כשהוכנס המכתב לרבי ציין עליו בכתב-יד-קודשו (תשורה פרידמן, יו"ד בסיוון תשס"ט, עמ' 34):

לכאורה כדאי לסיים בברכת כ[תיבה] וח[תימה] ט[ובה] (בפרט שכן הוא גם במכ[תב] השני ( - שאולי יַראהו)). יכול להוסיף שכיון שבנ[י] י[שראל] מאמינים שזהו יום המשפט לכל באי העולם.

פירוש הדברים:

"המכתב השני" הכוונה לעמיתו היהודי של העורך הגוי. וכיון שאולי עמיתו של העורך יראה לו את המכתב שקיבל ממזכירות הרבי, ובו נתברך בכתיבה וחתימה טובה, כדאי לסיים גם במכתב לגוי בסגנון זה [אולי בדומה לדין ש"מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל" "ושואלין בשלומן" "מפני דרכי שלום" – מ.מ.ל.].

הרבי מוסיף שבאמת הרי אין בכך שום אי-דיוק בשייכות הדבר אליו, שהרי חז"ל קבעו: "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון".

ואכן בנוסח החדש נכללה ברכת כתיבה וחתימה טובה (נדפסה בתשורה הנ"ל שם עמ' 35).

שנה טובה

מידי שנה בשנה שיגר הרבי איגרות שנה טובה למאות רבים של אישים. במזכירות הרבי היתה רשימת מקבלי האיגרות, והרבי היה מורה להוסיף בה שמות מפעם בפעם.

הנה (מתוך 'תשורה' קסטל, ה' במרחשוון תשס"ה עמ' 8) צילום של עמוד הוספות מתוך הרשימה של מקבלי ה'לשנה טובה' בשנת תשט"ו, כשהרבי מוסיף ומעיר לצידם:

מכתב המזכיר, הרב חודוקוב מאלול תש"י, הפונה לאנ"ש לפרסם את המכתב הכללי דאז בין חוגים שונים

חכמה או אומנות

בספר 'בכל ביתי נאמן הוא', עמ' 213 מסופר:

בחודש אלול תשי"ב נכנסו שני חברי ה'ועד' כהרגלם – ר"ש זלמנוב ור"ז גוראריה – ופנו אל הרבי בבקשה כי בראש השנה הקרב ובא ייאות לתקוע בשופר, כמנהג רבותינו נשיאינו בכל הדורות. הרבי השיב כי אינו יודע איך לתקוע. ר' זלמן  ההין ואמר: "הרי זו 'חכמה' ולא 'אומנות'; הייתכן שהרבי לא ידע חכמה זו?". הרבי הביע את הסכמתו לאחר שביקש מר' שמואל זלמנוב ללבן עמו מה שנהגו רבותינו נשיאינו לנגן לעצמם חרש לפני התקיעות. בהמשך לכך נכנס ר' שמואל אל הרבי כמה פעמים לפני ראש-השנה.

מאז ועד תשנ"ב ועד בכלל תקע הרבי בשופר והחסידים זכו לשמוע את התקיעות מהרבי מדי שנה בשנה, בזכות עקשנותו של ר' זלמן.

'מעות תשרי' ובהוספה

חבר מזכירות הרבי, הרב שלום-מענדל סימפסון, היה ממונה מטעם המזכירות על סיוע כספי למשפחות לקראת החגים. הוא היה מכין את רשימת המקבלים ומכניסה אל הרבי לאישור.

לקראת חודש החגים תשמ"ט, צירף את רשימת המקבלים של ראש השנה הקודם וכתב לרבי:

"כ"ק אדמו"ר שליט"א

"מצו[רפת] ב[זה] הרשימה של המחאות לר[אש] ה[שנה] תשמח

"אם לשלוח השתא ג[ם] כ[ן] – ובאיזה סכום.

"שלום מענדל

"י' אלול תשמ"ח"

הרבי מתח חץ (ואגב מחק את השאלה אם) לעבר "לשלוח השתא גם-כן" והוסיף: בהוספה 10 $

כלומר:

לשלוח בתוספת של 10$ לכל אחד מהמקבלים.

(על-פי תשורה אדר"ח אלול תשע"א עמ' 13).

נקודת תמצית ראש השנה

בהתוועדות יום ב' דראש השנה תשט"ז התבטא הרבי (תורת מנחם כרך טו עמ' 18):

הקיצור ונקודת התמצית של כל ארבעים ושמונה השעות של ראש-השנה הם שתי נקודות: נקודה למטה ונקודה למעלה; הנקודה למטה היא שיהודי משעבד את עצמו לה' בקבלת-עול מצד עניין המלכות; הנקודה למעלה היא דהקב"ה – זה שהקב"ה משעבד עצמו, כביכול, לבני-ישראל ואומר ליהודים 'ונתתי גשמיכם בעיתם גו'' וכל הענינים האמורים בפרשה.

מדות טובות

כך אמר הרבי בתחילת התוועדות יום ב' דראש השנה תשי"ט (תורת מנחם כרך כד עמ' 13):

נשארו עדיין מספר רגעים קודם השקיעה, ויש "לחטוף" אותם ולנצלם עבור כל הענינים ובפרט עבור הענין [=שדובר לעיל שבמשך שני המעת-לעת דראש השנה יש לבקש ולפעול בענין] מידות טובות. ובכן, "יחטוף" כל אחד מה שבא לידו.. (וסיים): "אמרו 'לחיים'...

תשליך מתוך חוברת

ברשימת נ' סופר (ער"ה תשנ"ט) מסופר:

בראש השנה תשי"א כשהלך הרבי לתשליך אל הנהר הנמצא בגן הבוטני ("בוטאניקל גארדן"), לא נטל עמו סידור, ואת נוסח התשליך אמר מתוך חוברת קטנה שבהוצאת קה"ת "קידוש ותפילות ראש-השנה – שמחת תורה" (בחוברת נכללו נוסח התשליך כפרות והקפות, וכן מכתב של הרבי אודות תשרי ומשמעות מועדיו).

אין אומרים תחנון

על פרסום לנוער הוסיף הרבי באחת מהגהותיו בכתב-יד-קודשו בין השאר ('ניצוצי אור', מינדל, עמ' 127):

גם במנחת ערב-ראש-השנה [=בתפילת מנחה של ערב ראש השנה] א[ין] א[ומרים] תחנון.

ללמוד או לומר תהלים

ביומנו של המזכיר הרה"ח יהודה-לייב גרונר שי' משנת תש"כ (תשורה לוין י"ט אדר א' תשס"ה עמ' 31) מסופר כי בליל א' ראש-השנה עמדו סביב הרבי בצפיפות והרבי הגיב: "לא! סתם לעמוד ולהביט בי אינו עניין; או ללמוד או לומר תהילים!".

כמו כן הביט לאחוריו, לעבר הילדים היושבים שם, ופנה אליי =[הריל"ג] ואמר: "אלו המתבטלים אין להם מה לעמוד כאן; יעמדו מרחוק...". תפילת ערבית – באריכות קצת (עד כאן).

מעניין לציין, כי מעין זה אירע גם בהנהגת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בשנת תרצ"ט (אוצר מנהגי חב"ד עמ' עב) כמובא שם: "עוד לפני תפילת ערבית אמר למסור לכל אנ"ש שמתפללים אצלו, כי אלו אשר רוצים להישאר לחכות עד גמר תפילתו – לא יסתפקו בשמיעת תפילתו לבד... רק יאמרו תהילים בקול רם דווקא...".