ההכרעה שתתקבל ביום ראשון הקרוב גורלית מאין-כמותה לא רק לשמונת-אלפים היהודים תושבי החבל, אלא לכל אחד ואחת מאיתנו. האם ננצח את הטרור או ננחיל לו הישג שלא חלם עליו

ביום ראשון הקרוב אמורים כמאתיים אלף מתפקדי הליכוד לקבל או לדחות את תכנית העקירה והחורבן של חבל קטיף. זו הכרעה גורלית מאין-כמותה לא רק לשמונת-אלפים היהודים תושבי החבל, אלא לכל אחד ואחת מאיתנו. על-כן צורם מאוד לגלות כי חלק לא-מבוטל ממאבק התעמולה מתרכז בפוליטיקה מפלגתית עלובה ובמאבקי-כוח בין מחנות.

אנחנו רוצים להאמין כי ציבור המתפקדים, שלא כעסקני המפלגות, לא יניח לשיקולים הפוליטיים והמחנאיים להסיח את דעתו מהשאלות החשובות באמת, ויפיק מעצמו את הכוח לדחות בנחישות את התכנית האומללה, הלא-יהודית, לא-אנושית, והמסוכנת כל-כך.

אוסלו במהדורה שנייה

הביטו וראו כיצד אנו נוטים לחזור שוב ושוב על אותה שגיאה. פורץ גל טרור ואלימות נגדנו. הטרור גובה מאיתנו מחיר יקר של קרבנות הי"ד, פצועים ונפגעים. כוחות הביטחון מוסרים את נפשם למאבק במחבלים. בעבודת-נמלים שאין לתארה הם רודפים את המרצחים, מחסלים אותם, לוכדים אותם ומדבירים אט-אט את הטרור. ואז, כשאנו עומדים ממש על סף הניצחון וההכרעה, בא מישהו מלמעלה, בועט בדלי החלב המלא והופך את הקערה על פיה.

זה בדיוק מה שקרה בהסכם אוסלו. שש שנים אחרי פרוץ ה'אינתיפאדה' היא דוכאה למעשה. השקט חזר לכבישי יש"ע והביטחון שב לרחובותינו. ואז, בדיוק בנקודת ההכרעה, באו חכמי אוסלו, שפכו חבית בנזין על הגחלים העמומות של האינתיפאדה הדועכת והלהיטו אותה מחדש. בדיוק בנקודה שערביי יש"ע חשו כי נכשלו במאבקם, באנו אנחנו והענקנו להם ניצחון כביר. את המחיר שילמו מאות יהודים הי"ד, שנרצחו בפיגועי הרצח שהתגברו אחרי אוסלו, ואלפי פצועים.

והנה אותו תסריט שב ונשנה. אחרי שלוש שנים וחצי של מאבק קשה בטרור, הגענו בחסדי ה' להצלחה במאבק. בניגוד לכל ה'חכמים' שטענו כי אי-אפשר לנצח טרור, עובדה היא שבלי שום תהליך מדיני הוכרע הטרור. מלחמה עקשנית ונחושה נגד המחבלים ושולחיהם הניבה פרי בדמות תחושת הביטחון שחזרה לערי ישראל, ירידה דרסטית במספר הפיגועים, פריחה בכלכלה, ושיבה למהלך חיים נורמלי.

כל זה עלול לרדת לטמיון ברגע אחד. נכון לעכשיו המחבלים והציבור התומך בהם מרגישים מובסים. הם לא השיגו שום הישג במעשי הטרור והרצח, אלא בדיוק להפך. אבל אם תתבצע תכנית הפינוי והבריחה מגוש קטיף – הם ישתוללו מרוב שמחה ותחושת הצלחה. הם-עצמם לא פיללו למנוסה כזאת שלנו ולנטישת חבל ארץ פורץ ומשגשג. מחירה של השמחה הזאת עלול להיות בעל משמעות גורלית לכל אחד ואחת מאיתנו!

לחשוב בהיגיון בריא

אומרים אנשים: ראש-הממשלה לא מבין את זה? ואנו נשיב בשאלה: וראש-הממשלה המנוח רבין לא הבין מה יהיו תוצאותיו של הסכם אוסלו? גם הוא היה 'מר ביטחון'. כן, מנהיגים פוליטיים עלולים להיכנע למערכות לחצים חיצוניות ופנימיות, להתפתות להניע תהליכים מדיניים ולהופיע בטקסים חגיגיים, עד שהם מאבדים את ההיגיון הבריא. עובדה היא שאוסלו לא הביא שלום וביטחון, אלא גל טרור ושפיכות-דמים שלא ידענו כמותו.

זה יתרונו של הציבור. הוא אינו שבוי במעגל הלחצים והאינטרסים הפוליטיים. הוא יכול לשקול לגופו של עניין. והוא שואל את עצמו: למה להרוס עשרים ואחד יישובים פורחים, חקלאות משגשגת?! למה לגרש מבתיהם יהודים שחיים שם כבר שלושים שנה והולידו שם נכדים?! למה לתת לחמאס ולג'יהאד לרקוד על הגגות ולהעלות באש את בתי-הכנסת הנטושים (היו-לא-תהיה)?! למה לתת 'רוח גבית' (כלשון הרמטכ"ל) לטרור?!

ומכאן המסקנה: מצביעים נגד התכנית! הודפים את הסכנה!