לעלות אחר הרבי בעליותיו שבאין-ערוך מבלי להיתקע * להיזהר שלא תהיה חלישות חס ושלום בעניין ההתקשרות אל הרבי ובקיום תקנותיו * ההצטרפות אל הרבי – על-ידי עבודה באופן של "בכל מאודך", ה'בלי-גבול' של כל אחד * הוראותיו של נשיא דורנו הינם כ"דבר משנה", כי הכוח לכל העליות הוא דווקא על-ידי משה – ממוצע המחבר – שבדור * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בנוגע לחודש שבט – (המתברך ביום השבת קודש זה) ישנם כמה עניינים, אבל העניין הכי קרוב אלינו והכי נוגע אלינו הוא – יום ההילולא של נשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעשירי בחודש.
ויש לבאר תחילה תוכן עניין יום ההילולא – ובהקדמה:
הסיבה לאמירת קדיש בקשר עם עניין של הסתלקות, כדי להקל משפט הנשמה בגיהנום1 (ובלשון הכתוב2: "סבלות מצרים"). ומטעם זה "נהגו שאין אומרים קדיש . . רק י"א חדשים, כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים ("אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן"3), כי משפט רשע י"ב חודש"4.
ולפי זה דרוש ביאור והסבר מהו הטעם לאמירת קדיש ביום ההילולא בסיום הי"ב חודש5 – דלכאורה, כיוון שכבר עבר חודש שלם מסיום וגמר משפט הנשמה בגיהנום (שלכן לא אמרו קדיש במשך כל חודש הי"ב) – מדוע אומרים קדיש ביום ההילולא בסיום שנה הראשונה, ועל-דרך זה ביום ההילולא בכל שנה ושנה?!
וההסברה בזה6 – שאמירת הקדיש ביום ההילולא היא (לא בשביל להקל המשפט בגהינום, אלא) בשביל עליית הנשמה מדרגא לדרגא (בגן-עדן גופא) שנעשית ביום ההילולא בפעם הראשונה וביום ההילולא בכל שנה ושנה.
ואף שהעליות מדרגא לדרגא (בגן-עדן) הן עניין תמידי, כמאמר חז"ל7 "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם-הזה ולא בעולם-הבא שנאמר8 יילכו מחיל אל חיל כו'", אין זה דומה כלל לעליות הנשמה שביום ההילולא, כי, העליות מדרגא לדרגא שבאופן תמידי ("יילכו מחיל אל חיל") הן עליות שבערך, ואילו העליות ביום ההילולא הוא עניין שינוי המהות, עליות שלא בערך, שלכן אינן באות אלא לאחרי הקדמת הטבילה בנהר דינור והעלייה בעמוד שבין גן-עדן לגן-עדן9.
ב. וביאור העניין:
גם בנוגע לעליות הנשמה מדרגא לדרגא ישנו עניין של דין ומשפט, כדאיתא ב'פרי עץ חיים'10 שהדין ומשפט הוא "בכל עת שמעלין נשמת האדם למעלה ממדרגתה . . כפי ערך עליות המדרגה ההיא . . כשרצו עתה שישיג עלייתו יותר למעלה ממה שהיה . . חוזרים לדון אותו .. כי כפי גדר עליות כן מדקדקין עמו".
וכמסופר שם אודות "נשמת צדיק חכם גדול" שכאשר "היו רוצין להעלותו למדריגה העליונה גדולה" היו דנין אותו "על שפעם אחת היה מכוון בקדושת ובא לציון באומרו לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה, ואז על-ידי אותו כוונה שכח והסיח דעתו מן התפילין".
ואם הדברים אמורים "בכל עת שמעלין נשמת האדם למעלה ממדרגתה", גם בעליות שבערך – על-אחת-כמה-וכמה שכן הוא בנוגע לעליות שהן באין-ערוך, כמו עליות הנשמה שביום ההילולא.
ולכן חוזרים ואומרים קדיש ביום ההילולא (אף שלאחר י"א חודש אין עוד צורך באמירת הקדיש בשביל להקל המשפט בגיהנום) – כיוון שמצד גודל העלייה ביום ההילולא ישנו דין ומשפט גם ביחס לעניינים כאלה שלא היה בהם משום בלבול ביחס לעליות הקודמות, כי אם ביחס לעלייה חדשה זו, ולזה מועיל אמירת הקדיש ביום ההילולא – להקל בדין ומשפט שביחס לעילוי שבאין-ערוך.
ג. ומזה מובן גם בנוגע לענייננו – יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר בעשירי בחודש שבט:
כיוון שהעליות ביום ההילולא הן שלא בערך – לכן צריכים להשתדל שתהיה אצלנו היכולת והאפשרויות ללכת ולהתעלות ("מען זאָל קענען מיטגיין") ביחד עם הרבי.
– הרבי סיפר, שפעם אחת כשישב החסיד ר' יעקב-מרדכי מפאלטאווא11 עם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע – לאחרי שכבר היו חברים במשך שלושים שנה, פרץ בבכי, באומרו אל כ"ק אדמו"ר נ"ע: במשך שלושים שנה האחרונות – אתם עליתם למעלה מעלה, ואנוכי ירדתי מטה מטה!...
ומשמעות הסיפור היתה, שכ"ק אדמו"ר נ"ע קיבל את הדברים בניחותא, היינו, שהסכים אל דברי הרי"מ, כיוון שזאת היתה המציאות...
והגע עצמך:
ר' יעקב-מרדכי היה בעל דרגא, בעל צורה, עובד, ועבודתו היתה בקו המרירות (מצד מרה שחורה) ועם כל זאת, הרי לגבי עליותיו של כ"ק אדמו"ר נ"ע, לא זו בלבד שכל ענייניו של הרי"מ לא היו בגדר מעלה ("זיינע עניינים האבן ניט געהייסן קיין מעלה"), אלא אדרבה, הם היו עניין של מטה!...
ועל-דרך המדובר לעיל12 בעניין "כתר עילאה אף-על-גב דאיהו אור קדמון אור צח ואור מצוחצח, איהו אוכם קדם עילת העילות"13 – שגם בחינת "כתר עילאה", הרי "קדם עילת העילות", לא זו בלבד שאינו עניין של אור, אלא אדרבה, "איהו אוכם" [=אפל].
ומכל-שכן בנוגע אלינו – שלא זו בלבד שהעבודה שלנו אינה בערך לעליותיו של הרבי, שלכן הרי זה עניין "אוכם", אלא גם מטה מזה...
וכיוון שכן, צריכים אנו להשתדל ביותר שלא לפגר ("ניט אפצושטיין")... אלא להצטרף ולהתלוות ("מיטהאלטן") אל הרבי בעליותיו – על-ידי זה שהעבודה שלנו תהיה באופן של "בכל מאודך"14, "מאוד שלך"15 על-כל-פנים, "אונדזער בלי גבול" (עם היותו באין-ערוך אל עליות הבלי-גבול של הרבי).
ד. ופשיטא – להיזהר שלא תהיה חלישות ח"ו בעניין ההתקשרות אל הרבי, היינו, לא רק שלילת הפסק ההתקשרות ח"ו, אלא גם שלילת איזו חלישות על כל פנים בקיום תקנותיו של הרבי וכיוצא בזה.
ולהעיר, שלאמיתו של דבר, גם חלישות בעניין ההתקשרות הוי הפסק, ועל דרך המשל שהביא רבינו הזקן באגרת התשובה16 "מחבל עב שזור מתרי"ג חבלים דקים . . וכשעובר ח"ו על אחת מהנה – גם עבירה שאין בה כרת – נפסק חבל הדק", כלומר: "הפסק" – בחבל הדק, ו"חלישות" –בכללות החבל17.
ויש להוסיף, שההפסק הוא גם כאשר עוברים על תקנה של הרבי פעם אחת בלבד – על-דרך מה שכתוב בתניא18 (בנוגע לצד הקדושה) ש"ייחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד"!
[וזהו גם הביאור במאמר חז"ל19 שנזכר לעיל20 "מי שלא קרא קריאת-שמע פעם אחת דומה כמי שלא קרא קריאת-שמע מעולם" – כיוון שלמעלה הוא עניין נצחי].
ועניין זה – חיזוק ההתקשרות – נוגע במיוחד בעומדנו בימי ההכנה ליום ההילולא:
הכוח והיכולת להצטרף ולהתלוות אל הרבי בעליותיו ביום ההילולא, אינם מצד הכוחות שלנו ("די אייגענע כוחות"), אלא מצד ההתקשרות עם הרבי ("דער פארבונד מיט'ן רבי'ן").
ועל-דרך המדובר לעיל21 בביאור הכתוב22 "ונתתי אותה לכם מורשה אני הוי'" – שכדי להגיע לשם הוי', היה, הווה ויהיה כאחד"23, שהוא בבחינת בלי-גבול, הרי זה על-ידי עניין הירושה ("מורשה") דווקא, כי בירושה לא נוגע מצב היורש, כי-אם שייכותו למוריש, שמצד שייכות זו יורש הוא – גם אם הוא חרש, שוטה וקטן24 – את כל נכסי המוריש.
אמנם, אף שבירושה לא נוגע מצבו של היורש – אף-על-פי-כן מוכרח להיות הקשר עם המוריש, ועל-דרך זה בענייננו, שמוכרח להיות הקשר עם הרבי (ופשיטא שלילת חלישות או הפסק ח"ו), ואז יוכל הוא – מבלי הבט על מעמדו ומצבו – להתלוות אל הרבי בעליותיו.
ולפיכך, בעומדנו עתה קודם יום ההילולא נוגע ביותר עניין ההתקשרות, ופשיטא, התנועה דשלילת היפך ההתקשרות ח"ו, לא להיות מנותק ונפרד ("אפגעריסן") ח"ו מהרבי, כמדובר לעיל25, שהבן אינו רוצה שאביו לא יהיה אביו ח"ו, ועל-ידי ההתקשרות עם הרבי יכולים להצטרף אל העליות שביום ההילולא.
[כ"ק אדמו"ר ציווה לנגן, וניגנו "אבינו מלכנו"26].
* * *
ה. בימי רבינו הזקן התקיימה מסיבה של גדולי הדור שנתאספו יחדיו כדי לקבוע תקנות שונות. מכיוון שהאסיפה התקיימה בראש-חודש שבט – דובר בה אודות מעלתו של ראש-חודש שבט27. רבינו הזקן – שהיה בין המשתתפים באסיפה – העיר, שביום זה קיימת מעלה נוספת.
המסובים לא ידעו מהי כוונת רבינו הזקן, עד שפירש את דבריו – שמקרא מלא דיבר הכתוב28: "בעשתי-עשר חודש באחד לחודש . . הואיל משה באר את התורה הזאת", התחלת "משנה תורה".
[נתבאר תוכן עניין "משנה תורה" – שאף-על-פי ש"משה מפי עצמו" אמרה, אין הכוונה ש"משנה תורה" לא נאמרה מפי הגבורה ח"ו...].
כיוון שהכול הוא מפי הגבורה – לא ייתכן בשום פנים להבדיל בין דברי הראשונים ודברי האחרונים, ולומר, אשר בשלמא עם הראשונים אין ביכולתו "להתחרות" ("זיך פארמעסטן") וצריך לקבל את כל דבריהם; אבל אחרונים שלא חיו אלא לפני כמה מאות בשנים בלבד – עימהם יכול הוא "להתחרות", ויש בכוחו לברור מדבריהם ולקבוע "שמועה29 זו נאה וזו אינה נאה"...
וכמפורש בפסק-דין השולחן-ערוך30 ש"דבר משנה" (שהטועה בזה חוזר31), קאי לא רק על משניות, אלא גם על הגמרא – בזמן הגמרא32, על דברי הגאונים והראשונים – בזמנם, "ובזמן הזה, גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים כמו הטור והשולחן-ערוך והגהותיו (ש"ך וט"ז וכו') בכלל משנה ייחשבו"33, וכן כל פסקי האחרונים ואחרוני האחרונים שנתקבלו בתפוצות ישראל, עד להוראותיו של נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר – נכללים כולם ב"דבר משנה"34.
וכמודגש בדברי חז"ל35 שאפילו השופטים שבדורות האחרונים הם "כמשה בדורו . . כאהרון בדורו. . כשמואל בדורו", וכיוון שהתורה היא תורת אמת, הרי זה שהתורה פוסקת כך הוא לפי שכך הוא האמת, שכן, ההבדל ביניהם אינו אלא בסגנון או באופן ההתלבשות דדבר הוי' בהשגתם ודעתם, ואילו באמיתית העניינים, הרי הכול – החל מ"משנה תורה" ועד לדברי האחרונים בכל הדורות שלאחרי זה, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר – הוא מפי הגבורה. ולכן, מי שאינו מקיים תקנה או מנהג שציווה כ"ק מו"ח אדמו"ר – הרי זה כמו שאינו מקיים מצווה בתורה (רח"ל)36.
וכשם שהדברים אמורים בנוגע לדור שנכנס לארץ (שכדי לקבל אור האלוקי היו זקוקים לממוצע המחבר, משה רבינו) – כך הוא בכל דור ודור, שכדי שיוכלו לקבל את האור האלוקי זקוקים הם לממוצע המחבר, "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא"37.
וזהו הטעם שחסידים "קאכן זיך אזוי" בעניין ההתקשרות לרבי.
– דיברתי פעם (בחיי כ"ק מו"ח אדמו"ר) עם יהודי שאינו מחוג החסידים ("אן עולם'שער איד") אודות עניין ההתקשרות אל הרבי, ואמרתי לו פתגם אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע38: "אַ מתנגד ווייס נאָר ער מיט דעם אויבערשטן"!... [=המתנגד מכיר רק את עצמו ואת הקב"ה].
והשיב לי, שאם כן, מרוצה הוא מדרכו ושיטתו, שכן, זהו הייחוד האמיתי, שישנו אך ורק מציאותו של הקב"ה והאדם העובד. – היה קשה להסבירו שאין זה "הייחוד האמיתי"... (כ"ק אדמו"ר חייך ואמר:) "גיי גיב פאַרשטיין אַ מתנגד" [=לך ונסה להסביר למתנגד] מהו עניין הביטול והייחוד האמיתי עם הקב"ה!...
לפי שהאדם בכוח עצמו אינו יכול להתקשר ולהתאחד עם אור האלוקי ("אליין קאן מעט ניט"), ולכך מוכרח להיות ממוצע המחבר.
ואדרבה: על-ידי הממוצע מיתוסף עילוי גדול יותר – על-דרך המעלה ב"משנה תורה" שנמסרה על-ידי ממוצע המחבר, משה רבינו, "דער ערשטער רבי", שעל-דרך זה הוא בנוגע לכל דור ודור, כאמור, ש"אתפשטותא דמשה בכל דרא", עד בדורנו זה – כ"ק מו"ח אדמו"ר.
(קטעים מהתוועדות שבת פרשת וארא, כ"ח בטבת, מברכים החודש שבט ה'תשי"ב.
תורת-מנחם כרך ד, עמ' 276-283 – בלתי מוגה)
______________________
1) ראה הנסמן בס' הקדיש (להרב אסף - חיפה תשכ"ו) ע' קלח-קלט.
2) פרשתנו ו,ו.
3) רא"ש ב"מ פ"ה סט"ז-יז.
4) רמ"א יו"ד סו"ס שעו, ובשיורי ברכה שם.
5) ראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' ח"ב עמ' 167 ואילך.
6) ראה גם לקו"ש חכ"ו עמ' 329 הערה 15. סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 176 ואילך.
7) ברכות ומו"ק בסופן. וראה לקוטי הש"ס להאריז"ל (הובא בתניא אגה"ק סו"ס יז). ובכ"מ.
8) תהלים פד,ח.
9) ראה סה"מ מלוקט ח"ג עמ' לו. וש"נ.
10) שער התפילין פ"י ובהגהה שם. וכ"ה בשער הגלגולים הקדמה כב.
11) ראה אודותו - סה"ש תר"ץ עמ' 92 הערה 30. וש"נ.
12) במאמר (תורת מנחם - התוועדויות תשי"ב ח"א עמ' 269 ואילך).
13) תקו"ז ת"ע (קלה,רע"ב).
14) ואתחנן ו,ה.
15) ראה תו"א מקץ לט,ד. ובכ"מ.
16) פ"ה (צה,ב).
17) ראה סה"מ תרס"ה עמ' לג.
18) פכ"ה (לב,א).
19) ראה ברכות סג,ב.
20) במאמר (הנ"ל הערה 12 עמ' 268).
21) במאמר (שם עמ' 272).
22) פרשתנו ו,ח.
23) זח"ג רנז,ב. ועוד. תניא שעהיוה"א פ"ז (פב,א). ובכ"מ.
24) ראה נדה מג, סע"ב ואילך (במשנה). וש"נ.
25) במאמר (הנ"ל הערה 12 עמ' 272 ואילך).
26) בעת הניגון בכה כ"ק אדמו"ר מאוד (המו"ל).
27) בזכרון אחדים: אודות ענייני חודש שבט.
28) דברים א,ג.ה.
29) ראה עירובין סד,א.
30) חו"מ רסכ"ה.
31) סנהדרין לג,א. וש"נ.
32) ראה סנהדרין שם. רמב"ם הל' סנהדרין רפ"ו.
33) הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ב. וראה טור חו"מ שם (וש"נ).
34) ראה רא"ש סנהדרין שם (אות ו) - הובא בטור שם.
35) ר"ה כה, רע"ב. הובא ברא"ש וטור שם.
36) ראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' ח"א ס"ע 163 ואילך.
37) תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. יד, רע"א).
38) סה"ש תורת-שלום עמ' 194. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
