פרשת אחרי מות

מות - עבודה של כלות הנפש, התעלות והתנתקות מהעולם.

אחרי מות - אין אדם רשאי להישאר בעבודה זו, אלא לאחר ("אחרי") ה"מות" דרושה עבודה אחרת - עבודה עם ובתוך העולם. אף-על-פי שעבודה זו היא "אחרי", דהיינו בדרגה נמוכה יותר מהעבודה הרוחנית הנעלית דכלות-הנפש, בכל זאת, דווקא על-ידה משלימים את הכוונה העליונה של "דירה בתחתונים".

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת אחרי-קדושים תשמ"ה)

פרשיות אחרי-קדושים

אחרי - רומז לעבודה עם העולם (ראה לעיל), כלומר, עבודה מסודרת של קיום המצוות מתוך אהבה ותענוג; עבודת הצדיקים.

קדושים - עבודה של פרישות מן העולם, דהיינו קבלת-עול ומסירות-נפש שלמעלה ממדידה והגבלה; עבודת התשובה.

אחרי קדושים - יש לחבר שתי עבודות מנוגדות אלה, כלומר - כל עשייה בעבודת הבורא צריכה להיות חדורה הן באהבה ובתענוג והן בקבלת-עול ובמסירות-נפש.

(מהתוועדות שבת-קודש פרשת אחרי-קדושים תשמ"ה)

בזאת יבוא אהרון אל הקודש (טז,ג)
זאת - דא היא יראת ה' (זח"ג נו)

הרבי מהר"ש מוצא רמז לחיוניותה של יראת-שמים בעבודת הבורא: כתיב (חבקוק ג,ב), "ה' שמעתי שמעך יראתי". ראשי ארבע התיבות האלה הם י"ש ש"י - בגימטרייה תר"ך, שהוא מניין מצוות התורה (תרי"ג מצוות דאורייתא ושבע מצוות דרבנן).

לומר לך, שלצורך קיום המצוות לא מספיקה אהבת ה' בלבד, אלא הכרחי גם ביראת-שמים - "יראתי".

("מים רבים" תרל"ו עמ' נו)

בגדי קודש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם (טז, ד)

בגדים - רומזים למחשבה ודיבור, שנקראו "לבושים" לנפש.

"בגדי קודש" - מחשבה ודיבור בעניינים של תורת החסידות.

"ורחץ במים את בשרו" - יש לרחוץ ולנקות את הבשר, וכן להדיח ה"את", הטפל לבשר, דהיינו ההרגלים השונים שמקורם ב"בשריות", ולהפוך זאת ל"בשר קודש".

"ולבשם" - או-אז אפשר ללבוש את "בגדי הקודש".

(היום-יום עמ' מח)

קדושים תהיו כי קדוש אני (יט,ב)
יכול כמוני? תלמוד-לומר כי קדוש אני - קדושתי למעלה מקדושתכם (ויקרא-רבה)

המשפיע הנודע ר' שמואל-בצלאל (הרשב"ץ) היה אומר:

"יכול כמוני" - בניחותא, יהודי יכול להיות "כמוני" כביכול.

"תלמוד-לומר" - הנתינת-כוח לזה באה מהתורה.

"כי קדוש אני" - "קדושתי למעלה (באה כביכול) מקדושתכם".

(לקוטי-שיחות כרך ז עמ' 311)

* * *

"קדושתי" - זו המשכה וגילוי של אור אלוקי שבאה מצד עצמה, כמו הבת-קול שיוצאת בכל יום ומעוררת את הבריות לתשובה.

"קדושתכם" - זו המשכה וגילוי מלמעלה שהיא תולדה של עבודת האדם.

"קדושתי למעלה מקדושתכם" - ההמשכה הראשונה נעלית בהרבה, שכן אין היא מוגבלת לפי גודל ה'כלי' שיצר האדם על-ידי עבודתו.

(לקוטי-תורה במדבר עמ' מו)

לא תאכלו על הדם (יט,כ)
לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (ברכות י)

הטעם הפנימי לאיסור האכילה לפני התפילה:

כאשר יהודי אוכל, הוא מברר את הניצוץ האלוקי הטמון בתוך האוכל ומעלהו לשורשו. אך ביכולתו לעשות זאת רק לאחר שהתפלל והעלה את עצמו תחילה; שכן לפני התפילה, כשהוא עצמו עדיין מקושר למטה, אין בכוחו להעלות את האוכל.

(לקוטי-תורה ויקרא עמ' ח)

* * *

לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (ברכות י)

"אדם" הוא א-דם. א - זו הנפש האלוקית, שהיא מופלאת ומובדלת מהגוף ומהנפש הבהמית. דם - זו הנפש הבהמית, שהיא מלובשת בדם האדם.

לפני התפילה אדם הוא "דם" בלבד, שכן הנפש האלוקית עדיין אינה מאירה בנפש הבהמית; ואילו לאחרי התפילה הוא "אדם", שכן הנפש האלוקית מאירה ומתלבשת בנפש הבהמית, ושתי הנפשות נעשות מציאות אחת.

(המשך תער"ב ב עמ' תתג)