התרגשות רבה אפפה את משרדי מִנהל השלטון הבריטי, ששכן במלון המלך דוד בירושלים. נציג בכיר של ממשלת בריטניה עמד לבוא לביקור, וכל העובדים היו שותפים להכנות לקראת הביקור.
בין העובדים במקום הייתה צעירה יהודייה, אסתר-פרומט קניג שמה. היא שימשה מזכירה בכירה בלשכת הנציב העליון, הרברט סמואל.
אסתר-פרומט הייתה אישה מיוחדת ואצילית. הוריה, הרב שמואל-יעקב וגיטל ויינברג, היו ילידי רוסיה, אך ניצלו את ההזדמנות הראשונה ויצאו ממנה לאנגליה. החיים בארץ החדשה קסמו להם, ובכל-זאת החליטו שלא להשתקע בה.
ההחלטה הושפעה במידה רבה מהדאגה לחינוכה של הבת, אסתר-פרומט. היא אובחנה כבעלת יכולות גדולות, ומוסדות החינוך הבטיחו להוריה מלגות לימודים יקרות בעבור לימודיה שם. אך הדבר הדליק אצל האב נורת אזהרה. הוא חשש מפיתויים שעלולים לפגוע בחינוך היהודי הטהור שביקש להעניק לבתו, והחליט לעלות לארץ-ישראל.
בת אחת-עשרה הייתה אסתר כשעלתה ארצה עם הוריה. הם השתקעו בשכונת גבעת שאול בירושלים. לא חלפו אלא שנים אחדות והתעוררה דאגה חדשה. בני הכפר הערבי ליפתא נשמעו מדברים על רצונם לחטוף את בנותיו הנאות של היהודי מאנגליה ולשאתן לנשים.
האב הבין כי עליו לחתן את בנותיו במהירות. כך נישאה אסתר-פרומט במהירות לאלעזר-מרדכי קניג, שהיה מבוגר ממנה בכמה שנים.
בהיותה דוברת אנגלית ברמה גבוהה ובעלת כישורים רבים נתקבלה לעבודה בלשכת הנציב העליון. היא הייתה מתלווה אליו לפגישותיו הרשמיות, נושאת בידיה מכונת כתיבה גדולה. במהירות הייתה כותבת את תוכן השיחות, והממונים סמכו עליה בעיניים עצומות.
בתוקף תפקידה הייתה מקבלת את המכתבים שנשלחו אל הנציב העליון. כאשר הייתה מגלה מכתבים שנועדו להצר את צעדי היהודים, הייתה דואגת להעלימם, או משיבה תשובה לקונית, כאילו המכתבים טופלו כראוי. היא ידעה שבמעשיה היא מסכנת את משרתה, אך נאמנותה לעמה הייתה גדולה מדאגתה לעצמה.
כך היה כאשר עלתה הצעה לקבוע את יום ראשון ליום השבתון הרשמי גם בארץ-ישראל. אסתר השמידה את המכתבים, ומנעה מהם לעלות לדיון בלשכת הנציב העליון. במרוצת הזמן נודעו פעולותיה בקרב היהודים, והללו הצמידו לה את התואר המחמיא 'אסתר המלכה'.
צניעותה ומסירותה הצילו את חייה. זה היה כאשר אנשי האצ"ל הטמינו כמות גדולה של חומר נפץ במלון ופוצצו חלק נכבד ממנו. האגף הדרומי של המלון, שבו שכנו משרדי השלטון הבריטי, נהרס כליל. עשרות מהעובדים נהרגו ורבים נפצעו.
עם היוודע דבר הפיצוץ היו בני משפחתה של אסתר-פרומט אחוזי בהלה. חשש כבד מילא אותם כי גם היא בין הנספים, שכן בשעות האלה הייתה במשרדה.
אך פתאום שבה אסתר-פרומט לביתה בריאה ושלמה. התברר כי ניצלה בזכות נדיבות ליבה ופשטות הליכותיה. שעה קלה לפני הפיצוץ היה צורך להעביר מעטפה חשובה לבית הדואר. בדיוק באותו יום נעדר הפקיד הזוטר, שהיה עושה שליחויות מעין אלה. בלי להתלבט לקחה אסתר-פרומט בעצמה את המעטפה ויצאה אל הדואר. כמה דקות אחר-כך אירע הפיצוץ.
כמו חברותיה במשרד הייתה גם היא שותפה בהכנות לביקור הפמליה המכובדת, שמלווה את נציג ממשלת בריטניה. ביום הביקור היה המקום בוהק ומסודר למופת, והכול ציפו לבוא האורחים.
עם בואו למשרד הודיע הנציג הבריטי הבכיר כי הוא מבקש להביע את הערכתו לעובדות הלשכה המסורות. הוא עבר מעובדת אחת לחברתה והעניק לכל אחת ואחת שרשרת זהב ובקצה תליון עם ...צלב.
העובדות התרגשו עמוקות מהביקור ומהמחווה של האורח הנכבד. הן קדו קידה של כבוד וקיבלו את המתנה בתודה. כך נהגו גם העובדות היהודיות שבמשרד.
אסתר-פרומט הייתה היוצאת מן הכלל. כאשר בא האורח להגיש לה את השרשרת, הודתה לו על הרצון הטוב אך אמרה: "לא אוכל לקבל ממך את המתנה, מכיוון שאני יהודייה". האורח נבוך לרגע, התנצל והמשיך הלאה. כל הנוכחים במקום חשו אף הם מבוכה רבה.
חברותיה היהודיות של אסתר-פרומט עטו עליה בתרעומת גלויה. מדוע הייתה צריכה להפגין את סירובה לקבל את המתנה?! הן טענו שהתנהגות זו מעוררת שנאה כלפי היהודים. לטענתן הייתה יכולה לקבל את המתנה ולמכור אותה. אולם אסתר-פרומט הייתה שלמה לחלוטין עם המעשה שעשתה, ולא ענתה לחברותיה על ביקורתן.
למחרת נודע פתאום כי הנציג הבריטי הבכיר בא שוב אל הלשכה. בהיכנסו למקום פנה היישר אל אסתר-פרומט, והפעם הגיש לה שרשרת זהב שבה תלוי מגן-דוד.
ההפתעה בקרב כל עובדי הלשכה הייתה גדולה. כמה מהעובדות היהודיות ניגשו אל האורח ואמרו: "גם אנחנו יהודיות".
הביט בהן הנציג הבריטי והשיב: "זה ניתן למי שהוא יהודי תמיד!".
(על-פי 'בדרך לכותל', מאת לאה וועג, נכדת בעלת הסיפור) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
