מעלת הפשיטות
מבואר בחסידות שערבה רומזת לאיש פשוט, המקיים מצוות באמונה פשוטה.
ויש לומר, שזה עומק כוונת רז"ל שאמרו שהערבה רומזת למי שאין בידו לא תורה ולא מצוות. כלומר, גם בו יש תורה ומצוות, אלא שחסרה אצלו מעלת השכל (תורה) ומעלת המידות (מצוות) משום שעבודתו היא מתוך אמונה פשוטה בלבד. מובן אם-כן, שבערבה יש מעלה לגבי שאר הסוגים, מאחר וכידוע – הפשיטות של איש פשוט חד היא עם פשיטות העצמות.
(לקוטי שיחות כרך כט, עמ' 223)
אותי אתם לוקחים
איתא במדרש: "פרי עץ הדר, זה הקב"ה... כפות תמרים, זה הקב"ה... וענף עץ אבות, זה הקב"ה... וערבי נחל, זה הקב"ה". ויש לפרש, שכל מצווה מחברת את האדם המקיימה עם הקב"ה, מצוֶוה המצוָה (מצווה לשון צוותא וחיבור). ולכן "פרי עץ הדר – זה הקב"ה", וכן שאר המינים.
(שיחת חג-הסוכות תשל"א)
לקיחה תמה
ביום הראשון של החג, שבו חיוב נטילת ארבעת המינים הוא מן התורה, עליהם להיות שלמים, ו'חסר' פוסל אותם. היינו שלא חל על כך הכלל 'רובו ככולו'. ללמדך: לא דיי שרוב העם כשרים, אלא כל עוד אפילו יהודי אחד נשאר ב"חוץ", יש פגם וחסרון בעם כולו, שכן כל ישראל הם קומה אחת.
(שיחת שמחת בית-השואבה תשי"ז. תורת מנחם כרך יח, עמ' 52)
לב אחד לאביו שבשמים
לולב – לו לב. יהודי צריך שיהיה לו לב אחד לקב"ה בלבד. כמו שנאמר: "צור לבבי", הקב"ה הוא פנימיות נקודת לבבי, כביכול, ואין לי לב אחר.
(לקוטי תורה דרושים לראש השנה נז, ד)
למען תספר באזני בנך
סיפר הרה"ח רבי מענדל פוטרפס:
בילדותי, סיפר לי זקני: פעם אחת הייתי אצל הרבי הצמח-צדק בחג-הסוכות. לילה אחד נודע בין החסידים שהרבי יושב עכשיו בסוכה עם בניו הקדושים. אדיר היה חפצי לשמוע מה שמדברים שם, ולכן טיפסתי על הסוכה, ושמעתי שהרבי אומר: תודה לא-ל, שפעלתי בשלוש ערים שיקיימו מצוות אתרוג ווי דער זיידע (אדמו"ר הזקן) האט געוואָלט [כמו שהסבא רצה] – באתרוג מקלבריה. וסבי סיים: אני מספר לך זאת עכשיו, וכשתהיה אתה סבא – תספר זאת אף אתה לנכדיך.
(מפי השמועה)
דאגה למצווה
שנה אחת שהה הרבי הרש"ב מחוץ למדינת רוסיה, בגלל מצב בריאותו הרופף. לפני חג-הסוכות כתב מכתב וביקש שישלחו לו אתרוג לחג, והאתרוג אכן נשלח בעתו ובזמנו. אולם בגלל שיבוש בדואר הגיע האתרוג רק בבוקר היום הראשון של החג. הדבר גרם לרבי צער רב. זוגתו, הרבנית שטערנא שרה, התבטאה אז: מה שנוסף לבעלי בבריאותו במשך זמן שהותו בחו"ל, הפסיד באותו יום.
(מפי השמועה)
חיבת הקודש
בשנת תרע"ט, בעת מלחמת העולם הראשונה, לא היו אתרוגים ברוסיה. רק לרבי הרש"ב, שגר אז ברוסטוב, היה אתרוג. חסיד אחד הגיע מקרמנטשוג בחול המועד כדי לברך על האתרוג. לאחר שקיים את המצווה אמר בשמחה ובסיפוק: "אה! תודה לא-ל!". אמר לו הרבי: "ייתן ה' שהשמחה של מצווה תאיר בכל השנה".
(מפי השמועה)
א'ל ת'בואני ר'גל ג'אוה
חסידים אומרים: מפני מה אין מזכירים בברכה את האתרוג (אלא את הלולב)? – מפני שהוא יפה מדי.
(מפי השמועה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
