מאמרים נוספים בפרשה
	תמיד אפשר לחזור
	אור לישראל גם בגלות
	בני-ישראל כצבאות ה'
	כיבוש הזמן
	המצווה הראשונה - לחולל חידוש
	שתי מצוות לפני החירות
	המבחן החשוב שלפני הגאולה
	תהליך הלידה של עם-ישראל
	כל בית יהודי - משכן ומקדש
	אין יהודי רחוק מדי
	פתח קטן שעושה את כל ההבדל
	לשחוט גשמיות ולאכול מסירות-נפש
	אות זיהוי על פתח הבית
	מה קרה בחצות הלילה?
	שכר עבודה במצרים
	הכוח לגאולה
	חג החירות ופדיון הבן
	דור המחר
	ארבעה שלבים ביציאה ממצרים
	נקודת-זמן שרק הקב"ה יודע
	להגיע לחירות אמיתית
	כך מתכוננים לצאת ממצרים

משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח (שמות יב,כא)

אחד היסודות המרכזיים בדת-ישראל הוא יציאת מצרים, שעליה מספרת פרשתנו. יציאת מצרים מכונה גם-כן 'לידתו' של עם-ישראל¹, שכן באמצעותה עברו ממצב שבו היו בני-ישראל עבדים לפרעה, למצב שהם עבדי ה'. מוסבר במקומות רבים, כי יציאת מצרים אינה רק אירוע שקרה לפני כמה אלפי שנים, אלא זו עבודה מתמדת של יהודי - לצאת מהמ$צרים ומהמגבלות האישיות שלו ולהתמסר לקב"ה.

מובן גם-כן, שכדי לבצע את העבודה הרוחנית-נפשית של 'יציאת מצרים', עלינו להתבונן בדרך שבה התקיימה יציאת מצרים המקורית וללמוד מזה על 'יציאת מצרים' היום-יומית שלנו.

הפסח כהכנה

אחד הדברים העיקריים שהיו הכנה ליציאת מצרים היה קרבן הפסח. משה ציווה את בני-ישראל על-פי ציווי ה'²: "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח", והמצווה הזאת גם נקבעה לדורות עולם. מכאן, שקרבן הפסח הוא שלב הכנה חשוב ביותר בדרך ליציאת מצרים.

במצוות קרבן הפסח הודגשו שני דברים: א) המצווה לשחטו; ב) המצווה לאכלו. משני הדברים הללו יכולים אנו ללמוד מהי ההכנה הראויה שעל-ידה יכול כל יהודי להגיע ל'יציאת מצרים' אישית, ממ$צריו וממגבלותיו.

הקרבת הפסח במצרים היה בה משום מסירות-נפש, שכן הצאן היה האליל של מצרים. בני-ישראל נזקקו אפוא למסירות-נפש³ כדי לקחת את האליל המצרי ולהקריבו לקרבן לה'. כלומר, קרבן הפסח מסמל ומבטא עבודת-ה' מתוך מסירות-נפש.

גשמיות בלי חיות

וכאן מדגישה לנו התורה, שלא די במסירות-נפש כשהיא לעצמה, אלא יש לשלב זאת עם 'שחיטה' ועם 'אכילה':

שחיטה פירושה, שמשאירים את הגוף בשלמותו אלא שמוציאים ממנו את הדם, את החיות. תפקידו של יהודי להוציא ולסלק מהדברים הגשמיים את החיות הבהמית והחומרית, ולאחר שהם נותרים בלי הבהמיות והחומריות - להקריבם לה', כלומר, לנצלם לעבודת-ה'. יהודי צריך לנצל כל דבר שיש בעולם לקדושה, אלא שכהכנה לכך עליו להקפיד שלא תישאר בדברים הללו החיות הגשמית והבהמית.

חלק ממך

הדבר השני הוא 'אכילה'. כשאדם אוכל משהו, האוכל הזה נהפך לאחר מכן לדם ובשר מבשרו⁴, לחלק ממנו. משמעות הדבר בעבודת-ה' היא, שמסירות-הנפש וההתמסרות המוחלטת לקב"ה צריכות להיות חלק מאישיותו של האדם, עד שיקיפו את כל מעשיו ואורחותיו; שכל מה שיעשה יהיה ספוג במסירות-נפש לה'.

כשיהודי מוסר את עצמו לה' באופן מוחלט, וגם בבואו במגע עם המציאות הגשמית והחומרית של העולם, אין הוא נרתע ממנה, אלא אדרבה, הוא מסלק ממנה את החיות הבהמית ורותם אף אותה לעבודת-ה' - או-אז הוא זוכה 'לצאת ממצרים', להיחלץ מכל המגבלות של הנפש הבהמית, הגוף והעולם החומרי ולהיות עבד אמיתי לה'.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 111)

----------

1) ראה יחזקאל טז ובמפרשים שם.

2) שמות יב,כא.

3) ראה שמות רבה פרשה טז,ג. טור אורח חיים ריש סימן תל.

4) תניא פרק ה.