מאמרים נוספים בפרשה
	לא לנטוש את העולם
	אל תחשוב על עצמך
	מה יהודי צריך לרצות
	לדבוק בקב"ה ולהישאר בעולם הזה
	לא לברוח מן העולם
	להיכנס כדי לצאת
	לראות את התכלית
	לכסות את הדם
	משמרת למצוות
	מחילה שלמה
	קרבן פסח כאן ועכשיו
	הקדמה לקבלת גזֵרותיו של ה'

אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא טז,א)

בתחילת הפרשה מורה הקב"ה למשה רבנו להזהיר את אהרן אחיו מפני כניסה אסורה אל קודש-הקודשים - "ואל יבוא בכל עת אל הקודש".¹ אולם התורה מקדימה, שהציווי נאמר "אחרי מות שני בני אהרן".² מה הקשר בין מות בני אהרן לבין איסור זה?

מביא רש"י בשם רבי אלעזר בן-עזריה משל מחולה שהוזהר על-ידי רופא: "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב". לאחר מכן בא רופא שני והזהירו: "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, שלא תמות כדרך שמת פלוני". אזהרתו של הרופא השני יעילה יותר, מכיוון שהיא ממחישה את הסכנה שבהפרת ההוראות.

המחשה מיוחדת

מדוע דווקא בציווי זה נזקק אהרון להמחשת הסכנה? דבר זה עולה מתוך המשל עצמו. חולה שיש לו חום גבוה, משתוקק להוריד את חומו על-ידי שתיית מים צוננים ושכיבה במקום קריר. אזהרה רגילה עלולה להיות כאן בלתי-יעילה דיה, מכיוון שאין בכוחה לגבור על תשוקתו של החולה להורדת חומו. דווקא אזהרה שיש עמה המחשה של הסכנה - היא שתגבר על תשוקתו של החולה ותמנע ממנו לסכן את בריאותו.

כך גם אהרון הכוהן הייתה בו תשוקה עצומה לקב"ה, שמשכה אותו להיכנס לקודש-הקודשים. היה חשש, שעל אף הציווי "אל יבוא בכל עת אל הקודש", לא יהיה בכוחו להתאפק מלהיכנס פנימה. לכן דווקא כאן מזכירה התורה את מותם של בניו, "בקרבתם לפני ה'", כדי להמחיש לפניו את הסכנה הגדולה שבדבר.

"על כורחך"

ככל סיפורי התורה, גם בסיפור זה יש הוראות³ נצחיות לכל יהודי בכל זמן ובכל מקום. יהודי נדרש לאמץ את התשוקה הגדולה של אהרון ובניו לקדושה האלוקית. אף-על-פי שהתכלית הנדרשת ממנו היא להימצא בעולם הזה ולעשות ממנו 'דירה' לקב"ה, הרי מבחינתו צריך הדבר להיות בבחינת "על כורחך אתה חי".⁴

תשוקתו האישית צריכה להיות הפוכה - לצאת ממגבלות העולם ולהיות דבוק בקב"ה. אם בפועל הוא נמנע מלמלא את תשוקתו זו ואינו יוצא מהגוף, הרי זה רק משום הציווי של הקב"ה, על תפקידו של האדם לעשות את העולם הזה 'דירה' לו יתברך.

שני הפכים

דרישה זו לכאורה היא בלתי-אפשרית. אם יהודי מפנים את התכלית הנדרשת ממנו, הרי הוא משתוקק דווקא להימצא בעולם הזה ולא לצאת מהגוף; ואם אומרים שעליו להשתוקק לצאת מהגוף, איך הוא יכול בו-בזמן לרצות באמת להימצא בעולם הזה ולמלא את שליחותו?

התשובה היא, שאכן כל עוד מצוי האדם בגדרי מציאותו-הוא, אין הדבר אפשרי. אך כאשר הוא מתמסר לגמרי למשה רבנו ובאמצעותו לקב"ה - כי-אז אין לו רצון משל עצמו, אלא רצון ה' הוא רצונו-שלו; ומכיוון שהקב"ה נושא הפכים, יש גם בכוחו של כל יהודי לשאת את שני הרצונות המנוגדים הללו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 117)

----------

1) ויקרא טז,ב.

2) שם, א.

3) תורה מלשון הוראה (זוהר חלק ג נג,ב).

4) אבות סוף פרק ד.