מאמרים נוספים בפרשה
	תשובה מתוך שמחה
	היהודי כאדם שמימי
	להיות בשמיים ולרדת לארץ
	ללכת ישר למעלה
	להיות קרוב ורחוק
	להתחיל מלמעלה
	שמים וארץ בעבודת האדם
	להתחיל מלמעלה
	החבל של הנשמה
	שלושה שבחים
	שני מנהיגים בכפיפה אחת
	למה משה לא נכנס לארץ?
	לחבר שמים וארץ
	הברכה קודם לימוד התורה

האזינו השמים... ותשמע הארץ (דברים לב,א)

המונחים שבהם משתמשת התורה בפסוק "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ"¹, מעוררים מיד את השאלה - מדוע על השמים הרחוקים נאמר הביטוי "האזינו", שמתקשר יותר לדבר קרוב, ואילו על הארץ, הקרובה אל האדם, נאמר הביטוי "ותשמע", שמתאים לדבר רחוק?

משיבים חז"ל²: "לפי שהיה משה קרוב לשמים, לפיכך אמר 'האזינו השמים', ולפי שהיה רחוק מן הארץ, לפיכך אמר 'ותשמע הארץ'". כלומר, משה, בהיותו "איש האלוקים"³, היה קרוב יותר לענייני הקדושה ('שמים') מאשר לדברים הגשמיים ('ארץ').

ניצוץ של משה

אף-על-פי שהדבר נאמר על משה רבנו, בכל-זאת מכוון פסוק זה לכל יהודי, ומכאן שיש לכל יהודי הכוח להיות "קרוב לשמים" ו"רחוק מן הארץ". לאמור: יהודי יכול להגיע לידי כך, שעניינים רוחניים-אלוקיים יהיו קרובים אליו, ואילו הדברים הגשמיים והחומריים יהיו רחוקים ממנו. כוח זה מצוי בכל יהודי, מאחר שבכל יהודי יש ניצוץ ממשה רבנו.⁴

וכאן מתעוררות שתי שאלות: ראשית, איך בכלל יכול אדם החי בעולם הזה להיות "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ"? שנית, הרי כל כוונת הבריאה היא "דירה בתחתונים"⁵ - שאדם יימצא דווקא בעולם הזה התחתון ויעשה ממנו 'דירה' לקב"ה, ולא שיהיה "קרוב לשמים"!

חלק מהקב"ה

התשובה לשתי השאלות הללו ניתנת בפסוק שמופיע בהמשך הפרשה: "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו".⁶ גם כשיהודי חי בארץ, בעולם הזה התחתון, הוא נשאר "חלק ה'" במהותו הפנימית. נשמתו של יהודי, בכל מצב שיהיה, היא 'חלק א-לוה ממעל ממש'⁷, והיא בבחינת 'נחלתו' של הקב"ה. ולכן גם בעולם הזה, יהודי, בעצם מהותו, קרוב יותר ל'שמים' ורחוק מן ה'ארץ'.

דווקא משום שיהודי בעצם מהותו עומד למעלה מענייני הגשם והחומר, יש לו הכוח לשלוט על המציאות הגשמית ולעשות ממנה 'דירה' לקב"ה. דווקא בגין עליונותו זו על ענייני הארץ הוא יכול להחדיר בתוך הארציות את השמימיות ולקדש את העולם. ואז, גם כשהוא עוסק בענייני 'ארץ', ניכר בו שבעצם הוא "קרוב לשמים".

לא לבטל

דברים אלה תקפים במיוחד בעשרת ימי תשובה, שעליהם נאמר: "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב".⁸ בימים אלה קרוב הקב"ה קרבה יתרה לכל יהודי, וממילא מורגשת בו עוד יותר מהותו האמיתית, שהוא "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ".

זו גדולתו של יהודי, שעל-אף היותו "קרוב לשמים", אין הוא מבטל את מציאותה של ה'ארץ', אלא יודע לגלות בתוך הארציות את אור הקדושה. בדרך זו עושים מהעולם הזה 'דירה' לו יתברך, דירה שתגיע לשיא שלמותה בעת הגאולה, בקרוב ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי תורת-מנחם - התוועדויות ה'תש"נ כרך א, עמ' 82)

----------

1) דברים לב,א.

2) ספרי תחילת פרשת האזינו.

3) תהילים צ,א.

4) ראה תניא ריש פרק מב.

5) תנחומא נשא טז. וראה שם בחוקותי ג. בראשית רבה סוף פרשה ג. במדבר רבה פרשה יג,ו. תניא פרק לו.

6) דברים לב,ט.

7) תניא ריש פרק ב.

8) ישעיה נה,ו.