מאמרים נוספים בפרשה
	תשובה מתוך שמחה
	היהודי כאדם שמימי
	להיות בשמיים ולרדת לארץ
	ללכת ישר למעלה
	להיות קרוב ורחוק
	להתחיל מלמעלה
	שמים וארץ בעבודת האדם
	להתחיל מלמעלה
	החבל של הנשמה
	שלושה שבחים
	שני מנהיגים בכפיפה אחת
	למה משה לא נכנס לארץ?
	לחבר שמים וארץ
	הברכה קודם לימוד התורה

האזינו השמים... ותשמע הארץ (דברים לב,א)

שני נביאים נתנבאו בלשון דומה. משה רבנו אומר בפרשתנו: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי"¹, וישעיה הנביא אמר בנבואתו: "שמעו שמים והאזיני ארץ".²

הביטוי 'להאזין' אמור על שמיעה מקרוב, ואילו 'שמיעה' מכוונת לדבר רחוק. על-כן אומר ה'ספרי'³, שמשה רבנו היה "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ", ולכן אמר לשמים "האזינו" ולארץ "ותשמע"; ואילו ישעיה הנביא היה "רחוק מן השמים וקרוב לארץ", ולכן אמר לשמים "שמעו" ולארץ "האזיני".

תורה היא מלשון הוראה.⁴ כל דבר שכתוב בתורה צריך לשמש הוראת-דרך בחייו של היהודי. אם התורה מספרת לנו שמשה רבנו היה "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ", יש בזה הוראה, שכל יהודי צריך ליישם בחייו ולו משהו מדרגה זו.

תורה ומצוות

הדבר מעורר שאלה: אם דורשים מכל יהודי להיות בדרגה זו של "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ", איך ייתכן שישעיה הנביא לא הגיע למדרגה זו? עלינו לומר אפוא, שנבואתו של ישעיה יש בה, מבחינה מסויימת, נקודה עליונה מזו של נבואת משה.

מוסבר בתורת החסידות⁵, שאף שנבואת משה רבנו היא בדרגה גבוהה ביותר לעומת נבואת שאר הנביאים, ובכלל זה נבואת ישעיה, הרי מבחינה מסויימת יש מעלה דווקא בנבואתם של שאר הנביאים על נבואת משה. מזה מובן שיש גם מעלה מיוחדת גם ב"רחוק מן השמים וקרוב לארץ", שזו הייתה דרגתו של ישעיה הנביא.

'שמים' רומזים ללימוד התורה, שנתפסת בשכלו של האדם. השכל הוא הכוח העליון ביותר שבו, ה'שמים' שבאדם. 'ארץ' רומזת למצוות, שאותם מקיימים בכוחות העשייה, ושעיקר תפקידם לזכך את הארציות והחומריות של העולם.⁶ מי שעיקר עניינו התורה, הוא "קרוב לשמים", ומי ששם את הדגש בחייו על קיום המצוות, הוא "קרוב לארץ".

התכלית - בארץ

ובעניין זה צריכים להיות שני שלבים בחייו של יהודי:

בתחילה עליו ללמוד ממשה רבנו ולהיות "קרוב לשמים ורחוק מן הארץ". אל-נא ימהר לתקן את העולם ולזכך את חומריותו. עליו להקדיש תחילה את עצמו לתורה, באופן שהיא תקיף את כל מהותו, עד שירגיש שענייני התורה קרובים אליו ואילו ענייני הארץ רחוקים ממנו.

אולם בשלב שני, לאחר שהגיע לדבקות גדולה בה' על-ידי לימוד התורה, עליו לזכור, שתכלית כל הבריאה היא דווקא ה'ארץ'. מטרת הבריאה אינה ההתנתקות מהעולם והשאיפה 'להיות בשמים', אלא דווקא זיכוכו של העולם הזה הגשמי, כדי לעשותו "דירה לו יתברך בתחתונים".⁷ על-כן צריך האדם לרדת אל הארץ ולהיות "רחוק מן השמים וקרוב לארץ" - כי "לא המדרש עיקר אלא המעשה".⁸

נביא הגאולה

בזמן הזה אין אנו רואים כל-כך את גדולתה של העשייה. הדבקות הרוחנית, שמושגת על-ידי לימוד התורה, נראית בעינינו כעומדת בדרגה עליונה יותר מזו של קיום המצוות וזיכוך העולם הגשמי. אולם לעתיד לבוא תתגלה המעלה הנפלאה שיש דווקא בקיום המצוות המעשיות.

ויש לומר, שלכן דווקא ישעיה, שעיקר נבואתו מכוונת על הגאולה העתידה⁹, הוא המלמד אותנו על הצורך להיות "רחוק מן השמים וקרוב לארץ".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ט, עמ' 204)

-------

1) דברים לב,א.

2) ישעיה א,ב.

3) ספרי על הפסוק דברים שם.

4) זוהר חלק ג נג,ב. גור אריה (למהר"ל מפראג) תחילת פרשת בראשית - בשם הרד"ק.

5) תורה אור לג, סוף עמוד א. לקוטי תורה שיר השירים כח,ב ואילך.

6) תורה אור בתחילתו. לקוטי תורה דברים עד,ב.

7) תניא פרק לז.

8) אבות פרק א משנה יז.

9) ראה בבא-בתרא יד,ב: "ישעיה - כולה דנחמתא". וראה סידור רבנו הזקן רסט,ב, בעניין ההבדל שבין ישעיה לירמיה.