מאמרים נוספים בפרשה
	לרומם את הארציות
	כיצד להכיר תודה
	שמחה שלמה
	יהודי כביכורים
	לתת לקב"ה את המובחר
	הביכורים כמשל לחיים
	מן הקצה אל הקצה
	שמחה בכל רגע
	בת-קול עונה לדברי היהודי
	הקשר בין יהודי לבוראו
	הולכים בדרכי הבורא
	כיצד יילך האדם בדרכי הבורא
	ניקוי כלים לקראת ראש-השנה
	הטוב הטמון בתוך הרע
	הקב"ה מתחרט על הגלות
	הברכות הנסתרות
	ניסים וחסדים
	הבנה לאחר ארבעים שנה
	מפתח הגשמים ומפתח הפרנסה
	עם-ישראל כאוצר גנוז

אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם (דברים כט,א)

לאחר פרשת התוכחה ו"דברי הברית" שכרת משה רבנו עם בני-ישראל, קרא משה לכל העם ואמר: "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם... המסות הגדולות... האותות והמופתים הגדולים ההם"¹, ואז הוסיף: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה".

פסוק זה דורש ביאור: וכי עם-ישראל לא הכיר עד כה בניסי ה', והלוא בתורה עצמה מסופר במפורש כי בני-ישראל הודו לקב"ה על הניסים ואף אמרו שירה?! יתרה מזו: אלה מבני-ישראל שלא יכלו לעשות את הפסח במועדו, אף באו וזעקו "למה ניגרע"², והרי קרבן הפסח הוא ביטוי להכרה בניסי ה' ביציאת מצרים.

ניסים שוטפים

התשובה טמונה בדברי רש"י, המפרש את הפסוק "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" כך: "להכיר את חסדי הקב"ה ולידבק בו". לפי פירוש רש"י, משה רבנו לא התכוון כאן לניסים הגדולים של יציאת מצרים וקריעת ים-סוף, אלא ל"חסדי הקב"ה" המפורטים בהמשך - "ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר וגו'".

נס הוא מאורע יוצא מן-הכלל, מחוץ לגדרי הטבע.³ כשקורה נס, הוא מעורר מטבעו התפעלות והתעוררות גדולה. לכן אין פלא שבני-ישראל הכירו בניסי יציאת מצרים ואף אמרו עליהם שירה. אולם כאן דיבר משה על הניסים השוטפים של ארבעים שנות המדבר, כאשר הניסים כבר לא הורגשו כניסים אלא נתפסו כחלק ממציאות החיים הטבעית. על כך אמר, ש"לא נתן ה' לכם לב לדעת" - "להכיר את חסדי הקב"ה", אותם חסדים יום-יומיים של שנות המדבר.

תשוקה להתקרב

רש"י מוסיף, שהחסדים הללו לא הביאו את בני-ישראל "לידבק בו". זה ההבדל בין הניסים לחסדים: נס מעורר יראה, אמונה וכדומה, ואילו הענקת חסד מעוררת קרבה. לו היו בני-ישראל מכירים בחסדי ה', היה הדבר צריך להביאם לתשוקה "לידבק בו", ועל כך אומר להם משה, שעד היום הזה "לא נתן ה' לכם לב לדעת".

ברור אפוא, שאין כאן כוונה לומר שלא היה לישראל לב לדעת את ניסי ה'. ואכן רש"י מבאר, כי זה החידוש שנתחולל באותו יום, שבו הגיעו לדרגה של תלמיד העומד על דעת רבו לאחר ארבעים שנה, וכפי שאמר להם משה (על-פי רש"י): "היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום".

כוחה של ברית

דבריו אלה של משה רבנו היו הכנה לקראת הכניסה לארץ-ישראל. אם בשנות המדבר, כאשר כל צורכי העם סופקו מאת הקב"ה בדרך ניסית, היה בכל-זאת חשש שלא יכירו בחסדי ה', על-אחת-כמה-וכמה כשייכנסו לארץ-ישראל, שם הכול מתנהל בדרך הטבע.

לכן הזהירם משה רבנו: "ושמרתם את דברי הברית הזאת" - שמירת הברית האלוקית בקבלת-עול, שבכך מבטלים את ההעלם וההסתר של העולם הגשמי ומגלים את האמת האלוקית.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 99)

----------

1) דברים כט,א ואילך.

2) במדבר ט,ז.

3) ראה פירוש רש"י במדבר כא,ח.