מאמרים נוספים בפרשה
	כל המצוות חשובות
	לקבל בזכות ולא בחסד
	מיזוג ניגודים
	שובע ורעבון
	הגלות צומחת מהחשבת העולם
	עוני ועושר ב"לחם מן השמים"
	שוויון שכל-כולו "אצבע אלוקים"
	מסירות-נפש של רועה ישראל
	הטכנולוגיה בשירות השכינה
	הלוחות והצדיקים
	שוחד לקב"ה?
	מתי הקב"ה נושא פנים
	מתוך ההסתר פורץ הגילוי
	כמו ילד קטן שמתחיל ללמוד
	חובת הנשים בתלמוד תורה
	סגלות המזוזה – לשמור
	התזכורת המתמדת של המזוזה
	המזוזה עובדת בשבילך
	המתנה שקיבל משה רבנו
	למעלה ממילוי חובה

במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים (דברים ח,טו)

לפני שנכנסו בני-ישראל לארץ היה עליהם לעבור במדבר, שאותו מתארת פרשתנו: "המוליכך במדבר הגדול והנורא, נחש, שרף ועקרב, וצימאון אשר אין מים". פירוט זה טומן בחובו לקח לדורות, ומטרתו להנחות אותנו בחיינו היום-יומיים.

המדבר הגדול מסמל את גלותנו הארוכה, שבה אנו שרויים לפני הגאולה. הפרטים של המדבר רומזים למהותה ולסיבותיה של גלות זו; ועל-ידי ידיעת סיבות הגלות ייקל לנו לתקנן ולזכות לגאולה.

גורמי הגלות

מדבר בכלל הוא מקום "אשר לא ישב אדם שם", ועל-כן הוא רומז לגלות, שבה שרוי עם-ישראל ("אתם קרויים אדם") בקרב העמים. המדבר גם גדול יותר בשטחו ממקום היישוב, וכך גם אומות-העולם מרובות בכמות מעם-ישראל (ואף בעם-ישראל עצמו, שומרי התורה ומצוותיה אינם, לעת-עתה, הרוב).

אומרת לנו התורה, שראיית המדבר כ'גדול', היא הגורם הראשון לגלות. כאשר מחשיבים את הגויים ואת העולם שמסביב לגדולים יותר מעם-ישראל - בכך יוצרים את האפשרות שהעולם ישלוט בנו. יהודי חייב לזכור ש"אתה בחרתנו מכל העמים... ורוממתנו", ובידיעה זו, שעם-ישראל מרומם מכולם, ידבק בה' ובמצוותיו, ושום גלות לא תחול עליו.

הפחד והחום

הירידה הנוספת מרומזת במילה: "והנורא". זה הפחד מפני העולם. הגלות מעמיקה, כשהיהודי מתחיל לחשוש מפני הגוי, שמא יגלה כי הוא דבק באמונתו ובקיום המצוות. פחד כזה, שהולך עם היהודי גם בהיותו בביתו, מעמיק ומגביר את שליטת הגלות על נפשו.

התגמדות זו יוצרת את השלב השלישי בירידה: "נחש". על נחש כתוב ש"ארסו חם". זה רמז לכך, שהעולם מצליח להחדיר ביהודי חום והתלהבות זרים, התלהבות בתענוגות העולם, שהיא ממעטת ממילא את ההתלהבות בענייני הקדושה. מכאן קצרה הדרך ל"שרף" - להתלהבות שלילית ה'שורפת' ומכלה לחלוטין כל משיכה לקדושה.

צימאון בלי מים

גרוע מזה הוא "עקרב". עליו נאמר ש"ארסו קר". זו קרירות ואדישות מוחלטת. חום והתלהבות, אפילו לענייני העולם, ניתן להפנות לאפיק חיובי, לקדושה; אך כשאדם הוא נטול חיים, קר ואדיש לכול - כתכונת העקרב - קשה מאוד לעוררו.

ואז עלולים להגיע לדיוטא התחתונה: "צימאון אשר אין מים". לעיתים מעורר הקב"ה את היהודי ומחולל בו צימאון וכמיהה ליהדות, אך מחמת ריחוקו מענייני קדושה - "אין מים" (מים הם תורה), אין הוא יודע למה הוא צמא ומשתוקק. זה שיאה של הגלות.

וכאשר יודעים זאת, ונזהרים מפני השלב הראשון - של ייחוס חשיבות לעולם - יוצאים מהגלות וזוכים לגאולה השלמה בקרוב ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 372)

----------

1) דברים ח,טו.

2) ירמיה ב,ו.

3) נוסח תפילת יום-טוב.

4) ספר ערכי הכינויים (לבעל מחבר הספר סדר הדורות מערכת נחש).

5) ראה בהערה הקודמת.

6) בבא קמא יז,א ושם נסמן (בשינוי לשון).