יהודי צריך לזכור תמיד, שכל תכלית הירידה של הנשמה אל העולם הזה התחתון וכל מטרת הירידה של תקופת הגלות, היא למען מטרה אחת - להגיע לעלייה הגדולה והשלמה של הגאולה האמיתית והשלמה. הכרה זו מעניקה את הכוח והתוקף לעמוד מול קשיי העולם הגשמי וצרות הגלות, ולמלא את רצון ה' דווקא בתוך הירידה והחושך, וזו הדרך שמוליכה אל הגאולה השלמה.

פרשיות מטות מסעי

השבתות של שבועות 'בין המצרים' מכילות משמעות כפולה: מצד אחד, הן חלק משלושת השבועות של הצער והאבל על החורבן והגלות, ומצד שני, בשבתות אסור להתאבל¹, ואדרבה, מצווה להתענג בהן.²

השבתות הללו מבטאות את הטוב האמיתי שטמון בגלות. אמנם כפי שהדברים נראים במבט שטחי, הגלות היא דבר רע, מכאיב ומצער, אבל בפנימיותה טמונה תכלית של טוב נפלא - שהיא הגאולה הצומחת דווקא מהגלות. לכן כשתבוא הגאולה, ייהפכו ימי האבל עצמם לימי ששון ושמחה.³ דבר זה מתבטא בשבתות אלה, שבתוך תקופת האבל והצער הן מביאות את השמחה והעונג.

שבט ומטה

תוכן כפול זה מרומז גם בפרשיות מטות מסעי, שנקראות בתקופה זו. בני-ישראל מכונים לפעמים 'שבטים' ולפעמים 'מטות'. גם 'שבט' וגם 'מטה' הם ענפים שנכרתו מאילן, אלא ש'שבט' הוא ענף רך, שעדיין מכיל את לחות האילן, ו'מטה' הוא ענף קשה ויבש.⁴

שני השמות הללו רומזים לנשמה שירדה ממקור-חוצבה האלוקי אל העולם הזה הגשמי. היא כאילו נותקה משורשה, כמו הענף שנכרת מהאילן. אלא שלפעמים היא כמו 'שבט' - עדיין שמורה בה ה'לחות' האלוקית המקורית, ולעיתים היא בבחינת 'מטה' - מצב של ירידה והתרחקות גמורה מהמקור האלוקי.

מסעות הגלות

אף 'מסעי' רומז למסעה של הנשמה משורשה העילאי אל העולם הזה התחתון. ובשלב שני - למסע הנמוך יותר של עם-ישראל בתקופת הגלות. גם כאן אנו רואים את הירידה למטה, לרבדים התחתונים ביותר של המציאות.

אך התכלית של הירידה הזאת היא כמובן העלייה. ב'מטה' היבש יש גם יתרון עצום - הוא חזק וקשיח, לעומת ה'שבט' הרך. גם ה'מסע' מוביל בסופו של דבר את האדם ליעדים שקודם השתוקק והתאווה להם.

כך מבטאים השמות 'מטות' ו'מסעי' גם את התכלית של הירידה - להגיע לרמות גבוהות יותר של קשר עם הקב"ה.

לזכור את התכלית

פרשיות מטות-מסעי רומזות אפוא למהותה האמיתית של הגלות - לעלייה העצומה שתתגלה דווקא מתוך הגלות, לתוקף ולעוז בתורה וביהדות שיגלו את הגאולה השלמה. וזוהי גם מהותן של שבתות 'בין המצרים' - העלייה שצומחת דווקא בתוך הירידה.

יהודי צריך לזכור תמיד, שכל תכלית הירידה של הנשמה אל העולם הזה התחתון וכל מטרת הירידה של תקופת הגלות, היא למען מטרה אחת - להגיע לעלייה הגדולה והשלמה של הגאולה האמיתית והשלמה. הכרה זו מעניקה את הכוח והתוקף לעמוד מול קשיי העולם הגשמי וצרות הגלות, ולמלא את רצון ה' דווקא בתוך הירידה והחושך, וזו הדרך שמוליכה אל הגאולה השלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כח, עמ' 279)

----------
1) שולחן ערוך אורח סימן תקנב סעיף י ובמגן אברהם שם.
2) ראה טור ושולחן ערוך ושל אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן רמב ובנושאי כלים. ושם נסמן.
3) זכריה ח,יט. רמב"ם סוף הלכות תענית.
4) עד שהוא יכול להיות מקל חובלים (ראה זכריה יא,ז. וראה לקוטי שיחות כרך ד עמוד 1326).