נחלקו הפוסקים אם התענית הנדחית היא בבחינת 'תשלומין' לשבת, שאי-אפשר לקבוע בה תענית, ואז, מכיוון שהנער עדיין היה קטן בשבת, לכן הוא פטור ממנה ביום ראשון; או שמא בתחילת התקנה, כשקבעו הנביאים תענית זו, התקינו שאם יחול התאריך בשבת תיקבע התענית ליום ראשון שלאחריו, ואז אינו מדין 'תשלומין' (וכדברי הרשב"א בתשעה באב שחל בשבת, שחז"ל עקרוהו   לגמרי מהתשיעי וקבעוהו בעשירי לחודש, ולכן אמרו ש"מעלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו"); ואם כן הנער חייב להתענות ככל מי שהוא מעל גיל מצוות.

יש שהכריעו למעשה, שאכן יש לחייבו לצום ביום זה, אלא שבמקרה של נער חלש, אף אם במצב דומה באדם רגיל לא היינו פוטרים אותו מהצום, הפעם אפשר לסמוך על הפוסקים הפוטרים אותו, מכיוון שבשבת עדיין היה קטן הפטור מתענית.

וכתבו הפוסקים, שגם קטנים ממש, שאינם צמים בימי התענית ואין מצווה לחנכם בזה אפילו לשעות, אם יש בהם דעת להתאבל, יש לחנכם שלא יאכלו ביום זה מעדנים ודברי מתיקה.