מותר להדליק ביום טוב אש באמצעות העברת מאש קיימת לצורך היום, אך אסור לעשות זאת שלא לצורך. לכן אסור לאדם להדליק בביתו נר שאין בו תועלת ממשית, אף למי שרוצה להראות פזרנות ועושר. הדלקת הנרות בבית הכנסת היא צורך מצווה כפי שנאמר "באורים כבדו ה' ", ומותר להדליק את הנרות בבית הכנסת (כמובן על ידי העברה מאש קיימת). הדבר מותר גם להדלקה לפני עמוד התפילה, וגם להדלקה כדי להוסיף בכבוד בית הכנסת.  

מקורות: הדלקת אש ביום טוב - שו"ע סי תקי"ד ס"ה ובמשנה ברורה שם ס"ק ל-לא. הדלקת נרות בבית הכנסת – ישעי' כד,טו. שו"ע אדמוה"ז סי' רח"צ סי"ז. תקי"ד ס"י. זוהר ח"ג לד,א.  

עקרונית לא מתקלחים בשבת וביום טוב (הנושא נידון כאן) . עם זאת, ביום טוב מותר לרחוץ במים חמים את הפנים, הידיים והרגליים בלבד. במקרה של צער מותר לרחוץ את כל הגוף במים קרים. בנוסף, ביום טוב, יש המתירים למי שקשה לו להתרחץ בקרים, לפתוח קצת את ברז המים החמים, כך שהמים הקרים יהיו פושרים (בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן היתר זה אינו מופיע).

מקורות: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תקיא, נטעי גבריאל יום  טוב פרק לא סעיפים ז-ט ובפסקי תשובות סימן תקיא סעיף ז.

השנה חל ראש השנה (תשע"ד) בימים חמישי ושישי. כדי שיהיה מותר לבשל ולעשות מלאכות בחג השני לצורך השבת תיקנו חז"ל לערוך בערב החג 'עירוב תבשילין' (ה'עירוב' מתיר עשיית מלאכות רק בחג השני לצורך השבת, אבל לא בחג הראשון לצורך החג השני או לצורך השבת).

מכינים תבשיל חשוב (נתח בשר, דג, ביצה מבושלת או קופסת טונה או סרדינים) בשיעור 'כזית' (27 סמ"ק לפחות), וכמו-כן לחמנייה או פיתה בשיעור 'כביצה' (54 סמ"ק לפחות), ומניחים אותם למשמרת. בזמן שמייחדים אותם למטרה זו מברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב", ומוסיפים: "בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת".

את הלחם והתבשיל יש לשמור לפחות עד שמסיימים לעשות בחג את כל ההכנות לשבת. ומצווה מן המובחר לברך על הלחם 'המוציא' (אם הוא כיכר שלמה) בסעודת שבת, ויש הנוהגים לברך עליו בסעודה שלישית.

את הבישולים וההכנות ביום השני יש לעשות בעוד היום גדול, כך שיהיה אפשר ליהנות מהם בחג עצמו.

מי ששכח לעשות עירוב תבשילין, או שעשה ונאכל העירוב קודם שהספיק להכין לשבת, ישאל רב מוסמך כיצד עליו לנהוג.

הדלקת הנרות : בערב ראש השנה מדליקים את הנרות בזמן הקבוע בלוחות. מי שלא הספיקה, תדליק מאש קיימת לפני הקידוש. את הנרות של היום השני מדליקים מאש קיימת בליל החג השני, אחרי צאת הכוכבים, כדי שלא להכין מהחג הראשון לשני. בחג השני, ערב שבת, מדליקים מאש קיימת לפני כניסת השבת (בזמן הקבוע בלוחות).

בחו"ל נוהגים בכל האמור (עירוב תבשילין והדלקת הנרות) גם בערב חג הסוכות ובערב שמיני עצרת (החג האחרון), החלים גם כן בימי חמישי ושישי.

בן ארץ ישראל אינו יכול לנסוע ביום טוב שני של גלויות, לתוך תחום קהילה יהודית בחו"ל. זאת כדי לא להדגיש את חילוקי המנהגים בעם ישראל. התחום הוא אלפיים אמה (כקילומטר אחד).

דין נחיתה בשדה תעופה שנוי במחלוקת הפוסקים. יש שהקלו והתירו לנחות בו, גם כשדה התעופה נמצא בתוך תחום קהילה יהודית. ויש שהחמירו ואסרו לנחות בו גם כשהקהילה היהודית רחוקה, אם מצוי שיהיו בשדה התעופה עובדים יהודים (אף שהם אינם שומרי תומ"צ). גם למקלים, מותר רק לנחות בשדה התעופה אבל לא לנסוע ממנו לתוך תחום קהילה יהודית.

למעשה, אם מדובר בשדה תעופה שמצוי שיהיו בו עובדים יהודים, אין ראוי לנחות בו ביום טוב שני של גלויות. במקרה של צורך מיוחד יש להיוועץ ברב לגופו של מקרה.   

בן ארץ ישראל שמגיע לחו"ל לשהייה דרך קבע, דינו כבן חו"ל לכל דבר, והוא אינו רשאי לנחות ביום טוב שני כלל.

מקורות: יום טוב שני כהלכתו פרק ג סעיף ג ובפרק ד סעיף ז, באר משה חלק ז עמוד רסה, פסקי תשובות סמן תצו סעיף י.

כשהחג סמוך לשבת אנו עושים 'עירוב תבשילין', כדי לאפשר לנו לעשות דברים בשבת לצורך החג. אנו אומרים בו (בתרגום מארמית): "בזה יהיה מותר לנו לאפות, ולבשל, ולהטמין, ולהדליק נר, ולתקן, ולעשות כל צרכינו מיום-טוב לשבת". אולם מתברר שיש דברים השנויים במחלוקת.

הר"ן סבור (וכן פסקו הרמ"א ואדמו"ר הזקן) שמותר לעשות בחג בעבור השבת רק דברים שהם צורכי סעודת שבת, כגון הדחת כלים (בדרך המותרת), חימום האוכל ועריכת השולחן, אבל לא הכנות אחרות, כמו למשל הכנת ספר-התורה לקריאה של שבת.

לפי דעה זו אין לסדר את הבית (כשהדבר אינו נחוץ כלל להיום), להביא סידורים לבית-הכנסת, ולהכין את המקווה לשבת. אולם אם יש איזו הנאה מפעולה זאת ביום-טוב עצמו, כגון שמשתמשים במקום המסודר (או קוראים בסידור) עוד היום, מותר לעשות זאת.

לעומת זה, רבים נוהגים (שלא כדעה זו, אלא) להקל בזה לגמרי, ולימדו על כך זכות: א) יש הסבורים שכל המלאכות המותרות ביום-טוב לצורך עצמו הותרו על-ידי עירוב תבשילין, אף שאינן צורכי סעודה. ב) דברים האסורים משום טרחה והכנה, ולא משום מלאכה, מותרים לדעת רבי עקיבא איגר להכנה ביום-טוב לשבת גם בלי 'עירוב תבשילין'. אחרים מתירים זאת על-פי הירושלמי ש"מציעין המיטה מיום-טוב לשבת".

מקורות : ירושלמי ביצה פ"ב ה"א. ר"ן ביצה ט,א ד"ה ת"ר. דרכי משה והגהת הרמ"א בשו"ע, מג"א, משנ"ב וכף החיים סי' תקכח. שו"ע אדמו"ר הזקן סי' תקג ס"ג. פסקי תשובות סי' תקכ"ח ס"ק ג, וש"נ. ש"ש כהלכתה פ"ב הע' מא, וש"נ. וראה המשך תרס"ו עמ' שפז.
(1291)

לא נוטלים ידיים לסעודה שלישית לאחר השעה העשירית (השנה במרכז הארץ 16:38), אך מותר לאכול פרי או מעט מזונות (עד כביצה).

אסור להכין משבת לחג, ולכן אסור ביום השבת לעשות שום דבר – אף מעשה המותר בשבת – לצורך החג.

את נרות החג מכינים ומדליקים רק אחרי צאת השבת. מדליקים אותם מאש קיימת, הדולקת עוד מלפני השבת, כי אסור ליצור אש חדשה בחג (אם מעבירים את האש באמצעות גפרור אין מכבים אותו, אלא מניחים לו לכבות מאליו). כבכל חג: הספרדים מברכים תחילה ('של יום טוב' ו'שהחיינו'), ואחר-כך מדליקים. בין האשכנזים יש חילוקי מנהגים בזה. מנהג חב"ד לברך אחרי ההדלקה, כמו בערב שבת.

אם האישה מדליקה נרות לפני תפילת ערבית, או אם רוצים לעשות מלאכה, האסורה בשבת אך מותרת בחג, קודם שמבדילים בתפילה ("ותודיענו") או בקידוש, חייבים לומר: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (בלי הזכרת שם ה').

ההבדלה של מוצאי-שבת באה עם הקידוש של ליל החג, בסדר שלהלן: ברכת הגפן, קידוש של חג, 'בורא מאורי האש', 'המבדיל בין קודש לקודש', 'שהחיינו' (בלשון חז"ל: יקנה"ז – י ין, ק ידוש, נ ר, ה בדלה, ז מן).

אין מברכים 'בורא מיני בשמים'. בכל מוצאי-שבת עושים זאת כדי להשיב את הנפש מצערה על צאת ה'נשמה יתרה' של השבת, ואילו בחג – תענוג יום-טוב ושמחתו הם עצמם משיבים את הנפש.

את ברכת 'בורא מאורי האש' מברכים על נרות החג. למנהג חב"ד – אין מקרבים אותם זה לזה, להופכם לאבוקה, וגם אין מקרבים את כפות הידיים אל הנרות, כנהוג בכל מוצאי שבת, אלא מביטים בהם בלבד.

מקורות : שו"ע סי' רצט ס"י ונו"כ. שו"ע אדה"ז סי' רמט ס"ט; רצא ס"ד; רסג ס"ח; רצט סי"ז; תעג ס"ו-יט; תצא ס"ד. 'הגדה של פסח' מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש. ספר 'פסח שחל בשבת'. אוצר מנהגי חב"ד, ניסן-סיוון עמ' קמו. לוח 'דבר בעיתו'.
(1325)

אורח בבית מלון אינו נחשב כאורח בלבד, אלא דינו כבעל בית שחייב לעשות עירוב תבשילין.

ניתן לבקש מבעל בית המלון, או שלוחו (המשגיח וכיו"ב) שיעשה עירוב תבשילין גם עבור האורחים, וחובתו לעשות את העירוב על ידי שהוא מזכה לאחר (אופן עשיית העירוב מפורט כאן). כמו כן, רשאים האורחים לעשות עירוב תבשילין בברכה בפני עצמם ולהניחו בחדרם.

החובה לעשות עירוב תבשילין היא גם לצורך הדלקת הנרות בערב שבת (הרוצה להחמיר כפי הדעות שחובה לעשות עירוב רק לצורך בישול וכיו"ב, יבשל או ירתיח מים לכבוד שבת וכיו"ב, וכך יוכל גם לברך על עשיית העירוב). 

מקורות: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תקכז סעיפים ז-כט, באר משה חלק ז עמוד ז, משנה הלכות חלק ז סימן עד.   

נהוג להדליק ואחר כך לברך בעת כיסוי העיניים, זאת על מנת שההנאה מאור הנרות תתחיל לאחר הברכה, וקיום המצווה ייחשב לאחר הברכה (כלשון חז"ל "עובר לעשייתן". כיון שבשבת אי אפשר להדליק לאחר הברכה שמשמעותה קבלת השבת). כדי שלא לחלק באופן ההדלקה כך נהוג לעשות גם ביום טוב.

מקורות: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רסג סעיף ח.

זהירות זו הובאה בפוסקים רק לגבי שבת ולא לגבי יום טוב.

לנושא בכללותו ניתן לקרוא כאן.

מקורות: שולחן ערוך אורח חיים סימן רעא בבאר היטב ובמחצית השקל.  

לכתחילה זמן הכפרות הוא בערב יום כיפור קצת לפני עלות השחר. בדיעבד ניתן לעשות את הכפרות עד השקיעה בערב יום כיפור, ומי שלא עשה זאת אז, יעשה את הכפרות בהושענא רבה.

מי שהתגרש או נמצא בהליכיי גירושין מאשתו, בעקבות מריבות חוזרות ונשנות, אינו ראוי להיות חזן בימים הנוראים.

מקורות: מטה אפרים סימן תקפא סעיף כט.

מותר לבשל ביום טוב על גבי כירה חשמלית שנדלקת באמצעות שעון שבת, אך אסור לשנות את מידת החום בכירה.

מקורות: שמירת שבת כהלכתה פרק א סעיף כז.  

מאחר והנך לומד לשם ידיעת ההלכות, והלימוד אינו כרוך בצער אישי, אין כל חשש בלימוד גם בימים טובים.

מכינים תבשיל חשוב (נתח בשר, דג, ביצה מבושלת או קופסת טונה או סרדינים) בשיעור 'כזית' (27 סמ"ק לפחות), וכמו-כן לחמנייה או פיתה בשיעור 'כביצה' (54 סמ"ק לפחות), ומניחים אותם למשמרת. בזמן שמייחדים אותם למטרה זו מברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב", ומוסיפים: "בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום-טוב לשבת".

את הלחם והתבשיל יש לשמור (כמובן במקרר) לפחות עד שמסיימים לעשות בחג את כל ההכנות לשבת. ומצווה מן המובחר לברך על הלחם 'המוציא' (אם הוא כיכר שלמה) בסעודת שבת, ויש הנוהגים לברך עליו בסעודה שלישית.

את הבישולים וההכנות ביום השני יש לעשות בעוד היום גדול, כדי שיהיה אפשר ליהנות מהתוצאות בחג עצמו.

מי ששכח לעשות עירוב תבשילין, או שעשה ונאכל העירוב בטרם הספיק להכין לשבת, ישאל רב מוסמך כיצד עליו לנהוג.

הדלקת הנרות: בערב ראש-השנה מדליקים את הנרות בזמן הקבוע בלוחות. מי שלא הספיקה, תדליק מאש קיימת לפני הקידוש. את הנרות של היום השני של ראש-השנה מדליקים מאש קיימת בליל החג השני, אחרי צאת הכוכבים (כפי המופיע בלוחות), כדי שלא להכין מהחג הראשון לשני. בחג השני, ערב שבת, מדליקים מאש קיימת לפני כניסת השבת (בזמן הקבוע בלוחות).

בחו"ל נוהגים בכל האמור (עירוב תבשילין והדלקת הנרות) גם בערב חג-הסוכות ובערב שמיני-עצרת (החג האחרון), החלים גם-כן בימי חמישי ושישי.

מקורות: טושו"ע ושו"ע אדמו"ר הזקן סי' תקיד וסי' תקכז.
(1235)

אסור לסחוט ביום טוב, גם כשהדבר נעשה לצורך אוכל נפש, כיון שסחיטה היא בכלל המלאכות שהדרך לעשותן בכמות הנחשבת לטרחה וביטול שמחת החג.

להרחבה בנושא מלאכות המותרות והאסורות ביום טוב, הקש כאן.