מותר לברך שהחיינו ולאכול פרי חדש בל"ג בעומר. וכן מותר לעבור לדירה חדשה ביום זה. 

מקורות: שערי הלכה ומנהג חלק ב סימן רכא, לקט יושר דף צז. 

כאשר לא רואים טוב במשקפיים הישנים, או שהם נשברו, מותר להתחדש במשקפיים בספירת העומר. שכן מדובר בצורך ולא בהתחדשות לשם הנאה בלבד.  

כבר העירו ממה שבשולחן-ערוך ומפרשיו, הן בהלכות אבֵלות הן בדיני בין המצרים וימי הספירה, לא נאסרה הנגינה במפורש.

אך יש לעיין תחילה בַדבר כל השנה: במשנה נאמר: "משבטלה סנהדרין – בטל השיר מבית המשתאות". על-פי זה אסר הרמב"ם כל נגינה בכלי שיר, או אפילו שירה בפה על היין. לעומתו, הטור והרמ"א התירו נגינה למי שאינו רגיל שינגנו לפניו (כדרך המלכים), ולשמחת מצווה אפילו על היין. והמאירי כתב שכל זמר וניגון שאינו דרך פריצות והוללות אלא לשבח את ה', מותר. ורב האי גאון כתב, שגם שירה בלי קלות-ראש, לשם זירוז בעבודה, מותרת.

אמנם בימים שנוהגים בהם אבֵלות, כגון ימי ספירת העומר ובמיוחד ימי בין המצרים, יש להחמיר שלא לשמוע נגינה בכלי, גם מוקלטת (ושלא להשמיעה לקטנים בגיל החינוך). וגם בערב שבת אחר חצות ובמוצאי שבת נזהרים בזה. אין איסור לשיר בפה, ואף לא לשמוע הקלטה משירה זו.

נגינה שאינה לשם שמחה מותרת. רבים מתירים ללמד נגינה, ויש לדון בשלל הצורות של שמיעת מוזיקה שנתרבו בשנים האלה.

בסעודת מצווה רבים מתירים. הרבי מליובאוויטש הציע לערוך כינוסי ילדים גם אחרי ל"ג בעומר ולעשות בהם סיום מסכת, "כדי שיהיה הכינוס באופן המותר לכתחילה (בלי שום ספקות בדבר)", ומשמע שכוונתו להשמעת מוזיקה.

סעודת חנוכת הבית בארץ ישראל היא סעודת מצווה. סעודה זו צריכה להיות בסמיכות לכניסה לבית החדש. לא רצוי להיכנס לגור בבית חדש בספירת העומר, אך אם נכנסו לבית לפני ספירת העומר ולא הספיקו לעשות סעודת מצווה (או שנכנסו בספירת העומר), רצוי לעשות סעודת מצווה זו בהקדם, ולא לדחותה. אין איסור לעשות סעודות מצווה בספירת העומר. 

על חנוכת הבית בהרחבה ניתן לקרוא כאן.  

לא שומעים מוזיקה בספירת העומר, אך מותר לקנות כליי נגינה.

באיסור תספורת בימים אלה יש חילוקי מנהגים: למנהג הספרדים אין מסתפרים עד ל"ד בעומר בבוקר. למנהג האשכנזים יש הנמנעים מראש-חודש אייר ועד ג' בסיוון בבוקר, ויש הנמנעים מפסח ועד ראש-חודש סיוון, חוץ מל"ג בעומר (ויש מתירים גם בליל ל"ג בעומר). על-פי האר"י ז"ל, וכן מנהג החסידים, מסתפרים רק בערב שבועות.

יש מהספרדים שגם 'תספורת מצווה' לילד שמלאו לו שלוש שנים אינם עושים אלא בל"ד בעומר ואילך. בעדות החסידים יש שמקדימים לערב פסח, ויש שעושים זאת ביום ההולדת, גם כשהוא חל בימי הספירה. ויש שמקדימים או מאחרים לל"ג בעומר.

הרבי מליובאוויטש כתב שאף שמן הדין היה מקום להתיר זאת בימי הספירה, הרי למעשה נהוג לדחות את התספורת לל"ג בעומר. אולם אם יום ההולדת חל לפני חג הפסח, וכל-שכן מוקדם יותר, אין לדחות את התספורת לל"ג בעומר, ולכל היותר יכולים לעשות 'סיום' לתספורת ביום זה. אם יום ההולדת חל בין ל"ג בעומר לשבועות, יעשו את התספורת בערב חג השבועות. בכל מקרה אין להקדים את התספורת לפני גיל שלוש (וכך גם חגיגות בר-מצווה אין להקדימן לפני הזמן).

על-פי רוב הפוסקים טעם האבלות הוא מיתת עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא במגֵפה בימי הספירה. לכן יש הנוהגים בזה רק 33 או 34 ימים, כמספר הימים שהתלמידים מתו בהם. הט"ז כתב שאחרי ל"ג בעומר נוהגים אבלות בקהילות אשכנז בגלל הפרעות והרציחות שאירעו במדינותיהם באותו זמן (מסעי הצלב, גזֵרות ת"ח-ת"ט). רבנו ירוחם והאריז"ל כתבו שהטעם (הן לצרות שאירעו הן לאבלות) הוא שימי הספירה הם ימי דין.

למנהג הספרדים, מסתפרים ועורכים נישואין ומותר לשמוע כלי-זמר מיום ל"ד בעומר בבוקר.

המנהג הרווח בקהילות האשכנזים, להתיר להסתפר וכו' מיום ראשון של 'שלושת ימי הגבלה' (ג' בסיוון) בבוקר. ויש שהתירו מראש-חודש סיוון.

על-פי האריז"ל, וכן מנהג חב"ד, אין מסתפרים עד ערב חג השבועות. לעניין נישואין וכלי-זמר, מתירים מתחילת שלושת ימי הגבלה. בשנה זו, שערב החג חל בשבת, נוהגים להסתפר בערב שבת.

מצד הדין מותר לברך שהחיינו (גם על בגד חדש) בימי הספירה, וכן מנהג הספרדים. ויש נוהגים (וכן מנהג חב"ד) להימנע מכך עד ימי ההגבלה, לפי שימי פורענות הם, ואיך יאמר "והגיענו לזמן הזה". אך בשבת ובל"ג בעומר מברכים, וכן מברכים על פרי שיתקלקל (עד שבת) ולא יימצא אחרי ימי הספירה, וכן על פדיון הבן, והנוהגים לברך בברית מילה.

אין לאכול לפני ספירת העומר, אלא חובה לספור קודם. 

יש המחמירים וסוברים שהחל מצאת הכוכבים והלאה, אין מועיל "שומר" להתיר אכילה לפני ספירת העומר (כפי שמועיל לפני תפילת ערבית). אך למעשה, כשיש מניין מאוחר יותר לתפילת ערבית, או שאין אפשרות כרגע להתפלל ערבית, נהוג להקל ולסמוך על "שומר".

מקורות: משמעות דברי אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך סימן תפט סעיף יז, פסקי תשובות סימן תפט סעיף טז ובהערה 9, אגרות משה חלק ד סימן צט.   

בגדים שכבר לבשו אותם מותרים בתיקון בספירת העומר (אלא אם כן מדובר בשינוי צורה לכל הבגד).

מסירת בגדים חדשים לתיקון, מותרת לדעת חלק מהפוסקים, ויש מחמירים. אם הבגדים יהיו מוכנים רק אחרי ספירת העומר, הדבר מותר לכל הדעות.

מקורות: נטעי גבריאל הלכות פסח חלק ג פרק נד סעיפים ח,ט"ו.    

מותר לעשות שיפוצים בבית בספירת העומר.

מקורות: ציץ אליעזר חלק יא סימן מא.

אלא שלעניין כניסה לבית חדש יש צורך בזמן מתאים. בימי 'בין המצרים' מובא בשולחן-ערוך שטוב לנהוג כמנהג החסידים הראשונים שנמנעו מלברך אז 'שהחיינו לזמן הזה', אבל ימי הספירה הם זמן טוב של הכנה למתן-תורה, והרמב"ן כתב שהם דומים לחול-המועד. לכן אמר הרבי מליובאוויטש שהמניעה מברכת 'שהחיינו' בימים האלה היא בגדר חידוש.

הרבי הסכים להצעה שיכניסו כמה חפצים לבית לפני פסח, כדי שייחשב שנכנסו אליו כבר אז. אם לא עשו זאת, לכאורה יש מקום להיכנס אל הבית לקראת שבת או ל"ג בעומר, ולברך אז 'שהחיינו', ולעשות 'חנוכת הבית' בל"ג בעומר או במוצאי שבת.

בכלל, כתב אדמו"ר הרש"ב (האדמו"ר החמישי של חב"ד), שבחנוכת הבית המנהג הוא "כאשר נכנס בו, צריך לחנך את ביתו במשתה וסעודה, ומביאים רעיו מתנות, וכמו ממיני מזון טוב, ומברכים אותו שיצליח בבית הזה, שכל זה הוא המשכה מבחינת מקיף ומזל העליון שישכון בבית הזה, לתת בו כוח הברכה והשפע בפרנסה ובנים וחיים, כמו שכתוב 'להניח ברכה אל ביתך', שבחנוכה זו נמשך אחר-כך מצד מקום הבית עצמו שיצליח בו ויומשך בו כל ברכה ושפע בכל אשר יעשה בבית הזה".

מקורות: רמב"ן ויקרא כג,לו. שו"ע סי' תקנא סי"ז. בין פסח לשבועות פט"ז ס"ז, נטעי גבריאל הל' פסח ח"ג פנ"ד ופנ"ה ס"ג, פסקי תשובות סי' תצג ס"ק א וש"נ. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"ב ר"ס רכא (וראה אוצר מנהגי חב"ד עמ' רנח). אג"ק כרך י עמ' תח וכרך יג עמ' שיד. מאמר סד"ה ויגש תרס"ו.
(1270)

מי שנזכר בין השמשות יספור מייד בלי ברכה. לדעת רוב הפוסקים בימים הבאים ימשיך לספור בברכה ויקפיד לספור מצאת הכוכבים. יש שפסקו שבימים הבאים ישמע מאחר את הברכה.

מקורות: מנחת יצחק חלק ט סימן נז, כף החיים סימן קפג, שערי תשובה בסימן תפט סעיף קטן ד, יביע אומר חלק ד סוף סימן מג. 

לא מברכים על תכשיטים שהחיינו, לכן אין בעיה בקנייתם ובענידתם לראשונה בימי הספירה (והרוצה להחמיר יחמיר לעצמו).

איסור התספורת בספירת העומר כולל גם איסור גילוח, אך אינו חל על שפם המפריע לאכילה. 

עוד בנושא זה ניתן לקרוא כאן.

מקורות: שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא סעיף יג.  

על אף שהמטרה העיקרית בלבישת הבגד בשבת היא התרת לבישתו ביום חול, אין במעשה זה איסור הכנה משבת לחול ומותר לעשות כך אף לכתחילה. הדבר מותר משום שקיימת הנאה בלבישת הבגד גם בשבת עצמה ולבישתו לראשונה לאחר השבת לא תועיל להתירו.

מקורות: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן שמא סעיף ב, שמירת שבת כהלכתה פרק כח סעיף פד.