השיח הליברלי שהשתלט על חלקים גדולים בעולם, ושקנה אחיזה גדולה באקדמיה, בתקשורת ובמערכת המשפט, מעמיד במרכז את הפרט וזכויותיו ודוחק הצידה את המרכיב הלאומי ואת הזהות הקולקטיבית. הנזק שהתפיסה הזאת גורמת לנו כפול – הוא מכרסם בתחושת ההקרבה של היחיד למען העם, וגם מתעלם מהמוטיבציה הלאומית המניעה את אויבינו.

ההתייחסות של מערכות החוק למחבלים, למשל, דומה במהותה ליחס כלפי עבריינים פליליים. ולא היא: העבריין הפלילי פועל כאדם פרטי, ואילו המחבל רואה עצמו חייל של בני עמו. אין הוא בא לשרת מטרה אישית אלא מנסה להשיג יעד לאומי. עובדה היא שהרשות הפלסטינית – שחתמה איתנו על הסכם שלום! – משלמת למחבלים ולמשפחותיהם משכורות חודשיות ורואה בהם גיבורים.

חולשה בג'ונגל

לכן במאבק שלנו עם אויבינו לכידתם של המחבל והפורע היחיד, העמדתם לדין והענשתם כראוי, אינן יכולות להיות מנותקות מהתמונה הרחבה. אפשר ללכוד אלף מחבלים ופורעים, ועדיין יקומו תחתיהם עשרת-אלפים. הקרב הזה תודעתי בעיקרו, וינצח בו מי שיכריע את התודעה.

גם בזירה החיצונית, מול אויבי ישראל מצפון, מדרום וממזרח, הקרב הוא בעיקרו תודעתי. במרכזו עומדת השאלה אם המדינה היהודית איתנה, חזקה ובעלת עוצמה ונחישות. אם היא נכונה ומסוגלת להכות שוק על ירך את אויביה ולגבות מהם מחיר יקר, ואם היא עומדת על כבודה, כמדינה ריבונית.

המילים האלה – תודעה, כבוד – הן מרכיבים חיוניים ובסיסיים ביכולת ההישרדות שלנו בג'ונגל שסביבנו. וככה זה באמת בג'ונגל – אפילו אריה, אם ניכרים בו סימני חולשה, יותקף מהר מאוד בידי להקת צבועים, ואילו בעל-חיים שמסתער לעבר תוקפיו יבריח אותם, אפילו אם הם חזקים ממנו.

גם אויבינו, החיצוניים והפנימיים, מריחים מהר מאוד חולשה ורפיסות. אין לנו מה להיות מופתעים מתאוות הרצח שנתגלתה לעינינו בימים האחרונים. שנאת ישראל מפעפעת בלב רבים מהם כל ימות השנה. מלבים אותה הדרשנים במסגדים, ולדאבון הלב – גם נציגי הציבור הערבים היושבים בכנסת.

כל עוד חשו הפורעים האלה כי המדינה תגיב בנחישות על כל הפרת סדר, כבשו את שנאתם וחיו לצידנו בשלום (ולוּ למראית עין). ברגע שזיהו חולשה – נפתח הסכר והתפרצה המשטמה שבקרבם כלפי כל יהודי באשר הוא.

לדכא ביד ברזל

בקרב התודעתי הזה אין לנו הלוקסוס להפסיד ולתקן בפעם אחרת. התגובה חייבת להיות מיידית, עוצמתית, בלי שום מצמוץ והיסוס. אויבינו חייבים לחוש כי דם יהודי לא יהיה הפקר, וכי כל ניסיון לפגוע ביהודים ידוכא ביד ברזל.

לשם כך יש צורך חיוני בממשלה חזקה, שאין על ידיה אזיקים שהמפתחות שלהם נתונים בידי עושי דברם של אויבינו. כל רפיסות וחולשה בתחום הזה עלולות לעלות לנו בדם יהודים, כפי שכבר חווינו בעבר, כאשר ויתרנו ונכנענו לפני אויבינו והם חוו זאת כניצחון תודעתי שלהם עלינו. בקרב הזה אנחנו חייבים לנצח, עכשיו ובעתיד.

המהלומה הצבאית בתרגום לשפה תודעתית (צילום: מאיר דהן)